תם עידן. אני עוזבת את עיתון "רייטינג".

זה אולי המוסד שביליתי בו את הזמן הארוך ביותר בחיי - להוציא את בית הספר היסודי, או את ישראבלוג. למעשה, העבודה ב"רייטינג" התחילה בזכות "ישראבלוג": אני הייתי סטודנטית היסטרית לאמנות שתכננה להיות אמנית דגולה / כוכבת טלוויזיה ביצ'ית, כשלפתע - בעקבות פוסט שכתבתי בבלוג הזה על ביקורי במערכת "רייטינג" - הציע לי יובל נתן לנסות את מזלי. אפופת שוק ניסיתי את מזלי, והנה! כתיבתי החלה מטפטפת למגזין, אף שבאותה תקופה ראיתי יותר שקופיות של ברוס נאומן מאשר טלוויזיה, ועיקר תרומתי היה בדימויים נפתלים של שלושה משפטים, פחות בידע.

השנים עברו, חיי טולטולו, אך "רייטינג" נעשה דומיננטי בחיי יותר ויותר, עד שהיווה את עיקר פרנסתי, השם ישמור. כמו בכל מקום עבודה, היו לא מעט רגעי "מה לעזאזל אני עושה כאן", כתבות מייגעות, מרואיינים משעממים, אינקוויזיציה ושמה "תמלול ראיון". אבל היו גם בונוסים מזהירים: מרואיינים שנדלקתי עליהם (גיא לואל, שרון אלכסנדר ושי גולדשטיין) וש"רייטינג" העניק לי את האפשרות להטרידם באופן חוקי (אלכסנדר מן הסתם כבר שכח את ה-Drunk dial שלי בשבוע שאחרי הראיון; אני לא), מערכת יחסים (אה"מ ואני הכרנו כשסיקרתי את הסדרה שלו), חברים משובחים ומדור קומיקס ראשון משלי, "קו השפיות", שנגדע קצת באבו. היה שווה, למרות הכול, לחיות בצנעה.

אך לא עוד. עוד כמה גיליונות וזהו. מה עושים הלאה? ובכן, אלו הדברים שאני רוצה לעשות:

1. לסיים את ספר הקומיקס שלי.

2. להמשיך את הספר הכתוב שלי.

3. לכתוב שלוש סדרות לטלוויזיה - אחת שלי, ושתיים כתסריטאית משנה.

4. לככב לפחות באחת מהן.

5. לדבב סדרות מצוירות.

6. לכתוב סדרת אנימציה.

7. לצלם סדרת אינטרנט.

8. לייסד עיתון משלי.

9. להקים סוף סוף להקה ולהופיע איתה במרתפים אפלוליים, עם קטע קבוע שבו אני מתעלפת בתחילת כל הופעה ואי אפשר לדעת אם היא תמשיך הפעם או לא.

10. להמשיך את "קו השפיות".

אבל מה אעשה לפרנסתי - זה כבר קצת יותר מעורפל. אולי את אותו דבר במקום אחר, אולי משהו חדש. קשה למפות את הרצונות המעשיים כשיש כל כך הרבה חלומות שמסיחים את הדעת. כשבמקום ללכת לפגישות עבודה מתחשק לי להעיף את הלפטופ מהחלון ולהתחיל ליצור, כלומר לרדת למטה ולהחזיר את הלפטופ ואז להתחיל ליצור כי הספר שלי כתוב עליו. אני מהדקת את כפות הרגליים בכוח לאדמה בשבועות האחרונים, יותר מהרגיל, כי כל שנייה אני עפה.

אז ביי ל"רייטינג", ותמשיכו לקרוא אותו אם הייתם מקוראיו, כי הוא באמת מצוין, וחבריי המשובחים נשארים בו והם אכן משובחים. אבל אל תשכחו, בכל פעם שאתם קוראים אותו, להחניק אנחה של געגוע.

מדורי "קו השפיות" עדיין כאן: http://www.flickr.com/photos/rarelie/