כמה אנרגיה מוציאים לשווא האנשים הסובבים אותי בניסיונות לשכנע אותי שאני לא עומדת למות בזמן הקרוב, ושאף אחד לא ממתין לי בקרן הרחוב עם גרזן שלוף. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח: הנה אני עומדת לתומי ורוחצת כלים, מרימה את צלחת הזכוכית באחיזה עדינה, ופתאום היא מתפוצצת. סתם כך, בלי ששום דבר ייגע בה, היא מתפוצצת לי ביד לטריליוני רסיסים בקול נפץ עז וכל המטבח מתמלא פירורי-מוות. האמת, חשבתי שכשיגיע יומי היושב במרומים ימציא משהו טיפה יותר מתוחכם, אבל שיהיה. נותרתי בחיים לעת עתה, אבל אני מתכוונת להתרחק כעת לא רק משקעים חשמליים ומדפי עץ אלא גם מכלי מטבח. חי נפשי, הספל הזה נועץ בי מבט חשוד ביותר! אני רצה להתחבא! תשלחו לי סנדוויצ'ים לבונקר.

*

עכשיו זה רשמי: ביתנו הקט והצנוע הוא הגירסה העכשווית של "בית-כברות לחיות שעשועים". בכל פעם שאיזה גרביל עולה לכם על העצבים, שלחו אותו אלינו, אנחנו כבר נטפל בו, עד שהוא יתחרט על היום שבו המציאו לו את השם המטופש "גרביל".

רק לפני חודשיים הסתפחה למשפחתנו ארנבת בצבע קיא שלא עונה לשם שיפי כי היא לא מבינה עברית. המשפחה, אפופת יגון מהתפגרותה של חיית המחמד האחרונה שלנו, אימצה אותה בצהלה. שיפי התגלתה כיצור בעל כוחות על-טבעיים: במקום ליפול ממקומות גבוהים, כמו כל ארנב נורמלי, היא קפצה אליהם. מטיילת לה על הרצפה, נעצרת ליד הספה, נותנת בה מבט קצרצר ו-הופ! קפיצה של 40 ס"מ גובה אל הכריות. חוצה את הספה, נעמדת על סף התהום ו-הופ! זינוק אל הספה הסמוכה. סופר-הירו חדש נולד, ודאי עקץ אותה איזה פרעוש רדיואקטיבי בזמן שהשתתפה בטיול כתתי למעבדת גנטיקה שהעניק לה את כוחותיה המופלאים. כך חלפו הימים ביעף, כשגם שיפי חולפת ביעף, מרחפת כהליקופטר ברחבי הבית כשאוזניה הגדולות מתנופפת על גבה, ואין מחזה מרנין מזה.

ובעוד הימים חולפים ביעף, התבררו יום אחד כוחות-העל האמיתיים של סופר-שיפי והרפתקאותיה: סופר-חיידקים. כן, שיפי השיאה ברכה לכל מעריציה, פלוס מחלת-עור מדבקת. בכל הפעמים שבהם היא התחככה בנו באהבה, היא למעשה מרחה עלינו את כל הג'יפה הבקטיראלית שלה כשחיוך זדוני פרוש על שפתותי המדען המטורף שלה.

כל בני הבית נפלו למשכב דרמטולוגי, מלבדי כמובן. סוף סוף הסטריליות הכפייתית שלי משתלמת. הרי בכל פעם ששיפי רק השתעלה קלות לכיווני כבר רצתי לשפשף את כל האיברים הפנימיים שלי באקנומיקה, וכעת כל תאי העור שלי נקיים ללא רבב. אך נזק למשפחה כבר נעשה, ולאחר שכולם סיימו לגרד את עצמם למוות וכל מה שנשאר מהם היה רק עור ועצמות, הועלתה המצורעת הפרוותית על מכונית בכיוון אחד - למרפאה הוטרינרית הקרובה.

"אין מה לעשות," הודיע הוטרינר להורים ולאחות הזעירה, בעלת השיפי, "אי אפשר לרפא אותה. לא תוכלו לקחת אותה בחזרה, השאירו אותנו כאן, במרפאה, ליד המזרק המלא ההוא שעל השולחן."

כך תם פרק נוסף בסאגת חיות המחמד שלנו. אמא הבטיחה לזעירה שאנו מותירים את שיפי בידיים טובות, שכן במרפאה יטרחו יומם וליל כדי לרפאה וכאשר תבריא ישכנו אותה בבית נפלא עם המון גזרים מזהב וספות לאימוני הקפיצה שלה. הזעירה לא תוכל לנחש שלמעשה, אחרי כל הנסים והנפלאות שביצעה שיפי לנגד עינינו, שיפי סוף כל סוף תקבל כוחות-על של ממש, ותעוף לשמיים כמו סופר-גיבורה אמיתית.