ברוך השם. לא יכולתי לסבול את הבלוג כשהוא מתפרש מחוץ לגבולות המסך. אח! השניות היקרות שבזבזתי בלגלול את המסך שמאלה בכל כניסה! רגעי שווא והבל וריק! מי ישיב לי את ילדותי שחלפה? היכן נעוריי?

פה?

התשיעי בפברואר חלף-עבר לו אמש. בשנה שעברה ניצלתי את היום החשוב הזה כדי לשלוח באימייל ברכת-יומולדת שציירתי לחתן השמחה השופון, אביעד (משקיעה? מי אמר  "משקיעה"? ברכה שציירתי, נו, מסוג הקשקושים האלה שאני עושה עם תוכנת ה"צייר" ומעלה לבלוג, באזורים מסוימים בעולם זה נחשב עלבון). והנה בא היום ואני לא נקטתי ולו באקט גרופי אינפנטילי אחד. האם התבגרתי? האם רכשתי חוכמה, אצילות, אחריות, כובד ראש, כבוד עצמי? או שאיבדתי את כתובת האימייל של אביעד? הפותרים נכונה יקבלו ברכה עם ציור.

או פה?

שערותיי מלבינות רק מהדאגה לעבודות סוף-הסמסטר. השבוע שקדתי על חיבור מהודר בפילוסופיה. הו, מה משעשע היה! פיזזתי לי בחברת אריסטו ואפלטון, הקפצתי טקילות עם קשלובסקי והפורמליסטים הרוסיים שפיתחו את תיאוריות הפואטיקה של אריסטו, זימרתי קריוקי עם עמנואל קאנט. קאנט זה הנו סאדיסט בנשמתו, את תובנותיו הפילוסופיות המשעממות עד מוות בחר לכתוב בשפת-סתרים של מושגים מסובכים ותחביר לוקה בבהירות, ינצור השטן את נשמתו בצרור החלל והזמן. כשהגיעה העת לרשום את הביבליוגרפיה של העבודה, גיליתי שלא מצוין אצלי באיזו שנה כתב קאנט הבן-קאנט הזה את חיבורו האיום "ביקורת התבונה הטהורה". טוב, חשבתי, בשביל צוקות שכאלה המציא הקב"ה חבלי תלייה ואינטרנט, ננסה קודם את האופציה השניה.

ב"תפוז" מצאתי פורום המתכנה "פילוסופיה לכל". לכל? כמה עממי ומלבב! פילוסופיה שמובנת לכולם ומרתקת את הכול, מנער ועד זקן, טף ונשים, סקעתיות ומויאליות כאחד. הקשיתי את קושייתי בפני משתתפי הפורום, ופניתי להתבונן מעט בהודעות הפופולאריות האחרות.

אחת מהן היתה ממש מלהיבה. "טבע המרחב!!!" היתה הכותרת. איזו התרגשות, איזו שמחת חיים! טבע המרחב!!! יש! כן! סוף סוף! בשירה ובריקוד פתחתי את ההודעה העליזה וזה לשונה:

"ברצוני לפתוח דיון על ברנארד רימן (הגיאומטריה הרימאנית זו ששללה את האקסיומה החמישית של הגיאומטריה האבקלידית)- 1886 התפרסמה עבודתו. הוא גרס: ההיפותיזות אינן כפויות שום עובדות (כלומר לא נקבעות באופן אובייקטיבי- האפריורי שהרשע של קאנט), מזה יוצא שגם טבע המרחב נתון לבחירה על ידי בחירת היפותיזות שרירותיות. קאנט הסביר את האבקלידיות של המרחב על ידי חושניותנו השכלית. רימן על די שרירות שכלנו. ובאמת קאנט קבע שכול הסינתזות(בניה שכלית)שרירותיות משום שהן סובייקטיביות- אני מתאר את האובייקט כך ואתה כך,והתוצאה תמיד שונה כי הקריטריון שלה תמיד סובייקטיבי(בעיני בעינך). אתם גם חושבים כך?- הכוונה לטבע המרחב."

ובכן, חשבתי על כך, ותשובתי היא: כן.

ואולי פה?

בנימה אופטימית יותר, אם כי קצת באיחור, נזכרתי לי בפסיקת בית המשפט לא מזמן בדבר השימוש במילה "כוסית". נקבע כי זו איננה מילה מעליבה כלל וכלל. בדרך כלל הפמיניזם ממני והלאה אל המרחק, אך בכל זאת אני מציעה לכל הבנות להתאסף לנקמה קולקטיבית, ומעתה לכנות כל בחור נאה שיפגשו בשם "פינון". שימוש במשפט לדוגמא: "אביעד! יום הולדת שמח! אתה כזה פינון! מזל טוב!! טבע המרחב!!!!!"

אז היכן נעוריי?

מצאתי אותם מתחת לספה. תמיד במקום האחרון שאת חושבת לחפש.