אהא, מעיין המידע, נפלאות ההשכלה, קסם ההרצאה בליווי שקופיות. ביום ראשון חוזרים ללימודים, שוב אתעה במסדרונות המכללה בין כל השנקינאים תאבי האמנות הקונצפטואלית ואתפלסף על הקומפוזיציה של סנדוויץ' עם חביתה במזנון. כמה טוב ללמוד אמנות. בעוד כמה ימים בשעה זו ממש אהיה שקועה כולי בתוך גוש חימר דביק ואנסה לפסל את פיקאצ'ו.

   התפטרתי מעבודתי, שכן לא אוכל ללמוד ולעבוד בעת ובעונה אחת. כמה כיף להתפטר ולא להיות זו שמפטרים אותה. להיכנס למשרד של הבוס, להלום בשולחנו באגרוף קמוץ ולשאוג: "אני מתפטר!". אמנם לבוסי אין משרד ואני הייתי קצת צרודה השבוע, אך בכל זאת התקבל אפקט יפה. בפרץ חלמאות אחרון הפלתי שורה של תיקים, עשיתי טעות בקופה ועיצבנתי לקוח, וכך נגוזתי מסצינת התיקים העירונית לנצח, לא כולל מע"מ.

   בוסי השופון רכש ממני במחיר מלא את חוברת הקומיקס שלי, וכמוהו גם שאר המוכרות. אהא, האמנות משתלמת למרות הכל, הרווחתי ממנה עשרים וחמישה שקלים פלוס איומים על חיי, שכן הקומיקס מתייחס לאנשים מסויימים בעמדות כוח בעירי עם קשרים מאוד טובים אם המאפייה המקומית, כך שאם יתגלגל לידיהם אחד מהעותקים אני רוצה שאבא שלי יקבל את מערכת הסטריאו שלי ואמא  את אוסף "סיינפלד" שלי לדורותיו. כן, אני אמנית שרויה במחלוקת, מורדת בממסד, השתחוו לפניי! האמנות שטיח לרגליי ואני אדרוך עליו ברגליים מטונפות החל מיום ראשון הקרוב.

אוף! לא רוצה לחזור ללימודים! רוצה לראות טלוויזיה!