אני מלכת העולם!

סוף סוף סוף סוף, אירוע קומיקס. מאז שהוצאתי את חוברת הקומיקס הראשונה שלי אני מחכה שמישהו כבר יארגן איזה הפנינג קומיקס אלטרנטיבי בסימטה אפילה בשינקין. ובכן, ביום שישי הייתי בהפנינג קומיקס אלטרנטיבי בסימטה אפילה בשינקין. למה לא ביקשתי מיליון דולר?

הגעתי למקום ושם מצאתי את כל השמנה וסלתה (אני שונאת את הביטוי הזה, הוא כזה משמין ומלא כולסטרול) של עולם האמנות המחתרתית. כל מי שלא שמעתם עליהם היו שם. לא היה לי דוכן, אך אחת מהנשמות הטובות יותר שם הסתער יחד איתי אל תוך פחי הזבל ושם מצאנו שולחן משונה כזה של רופא שיניים, או של קוסמטיקאיות, אותו דבר, ווילון אמבטיה כסוף עם נצנצים (כנראה צביקה פיק גר בסביבה). והופ! יש לי דוכן שנראה כמו פסל של תומרקין שרוסס בספריי כסף, ויצאתי הכי קריאייטיבית בסימטה.

אהא, אחוות אמנים, חירות הקומבינה, רישרוש השטרות. בעולם המטורלל של הקומיקס הישראלי כבר יצא לי להתנחל, אבל עדיין לא להתרגל. למשל דודו גבע. הקומיקסאי הישראלי הנערץ עליי מאז כיתה ו' (עד כיתה ו' עוד הערצתי את אורי פינק, אבל כולנו לומדים). את בדיחותיו שיננתי, את קומיקסיו אספתי, את שמשוניו אימצתי לי לבנים. והנה אני עומדת לתומי בדוכני, ומולי מפציע לו דודו היקר, קונה שתי חוברות ומבקש ממני לחתום לו. עוד אני מהרהרת במשמעויות האירוניות של הבקשה, ושמוליק קראוס הקרצייה מתחיל לשיר לי בתוך הראש "איך שגלגל מסתובב לו" בזיופים איומים (אני לא טובה במיוחד בשירה דמיונית), וגבע מוסיף ואומר שהוא אוהב את הקומיקסים שלי מאוד, שיש לי עתיד ואם אפשר את הטלפון שלי.

אוף, גרופית מפגרת, אמרתי לעצמי, תפסיקי להתלהב או שאני אחנוק אותך בוילון האמבטיה של צביקה פיק. תסתכלי סביבך. את בתוך הסצינה. כולם פה מכירים את כולם, כולם סחבקים של גבע ואף אחד לא עושה מזה עניין. רוצה להיות חלק מהסצינה? עשי כמוהם ותירגעי.

לעצמי היה טיעון משכנע והגיוני לחלוטין לענות לי: "אבל דודו גבע....!"

לא, אמנית אמיתית ואדישה אני כבר לא אהיה. לא משנה בכמה אירועי פתיחה לגלריות אנכח וכמה כוסות מרטיני אשיק עם שר התרבות, תמיד אהיה ילדה מתלהבת שחוזרת הביתה ודבר ראשון שולחת אס.אם.אס לחברה: נחשי את מי פגשתי עכשיו! והוא אמר לי "לבריאות" כשהתעטשתי! כאילו אנחנו שווים!!!

למבורגיני אני לא אקנה מרווחיי ביום שישי, אבל בוא נגיד שמבחינת מטהר אויר ללמבורגיני אני מסודרת. כמה טוב להתפרנס מאמנות. ותודה לקדוש ברוך הוא שהביאני עד הלום. אדי רק הפריע.