נותרו רק כמה ימים, ואני כוססת ציפורניי עד שכולן נושרות. ביום שני הבא, אם ירצה השם ומנכ"ל "רשת" ההפכפך, חוזרת "אוז" למסכינו הרגישים.

אני רצה בזרועות פתוחות לקדם את פני ידידיי הפסיכופטיים והמופרעים: קלר, הרוצח הסקסי עלי אדמות שהצליח להפוך סטרייט לבי מבלי להניד עפעפף או כל חלק אחר; ביצ'ר, הבי, שופון לא קטן בזכות עצמו; שילינגר, הנאצי הכי חמוד בעולם; וכל השאר, שדי שתתעטש לכיוונם כדי שהם יזנקו לעברך ויצרחו: "מי?! מי התעטש לכיווני?! אני ארצח אותך יו מאדר פאקר!" ויתקעו בצווארך מזלג חד פעמי שהם סחבו מארוחת הצהריים.

איך אפשר לאכול בכלל בכלא? אני לא הייתי נוגעת בכלום, כי הייתי בטוחה כל הזמן שיירקו לי לתוך האוכל, או גרוע מזה. אם את המטבח מנהלת חבורה מפוקפקת של קניבל אידיוט, אנס מרושע ורוצח סאדיסט, איזה כללי אתיקה בדיוק חלים עליהם כשהם מוזגים את המרק לקערות? תוך יומיים הייתי גוועת ברעב, ולוקחת את שילינגר איתי.

לא כיף בכלא. תראו "אוז", יום שני, ה-17.11, תרכשו קצת תרבות בהארדקור. ואם ב"רשת" ידחו את זה שוב, בפעם הטריליון, אצייד את אדי בתת-מקלע ובמזלג חד-פעמי ואשלח אותו בחשכת הליל ללקט כמה ראשים. אני והקניבל כבר נדאג להעלים את הגופות, רק תנו לנו שעה-שעתיים ושקית של פיתות.