דחיתי ודחיתי ודחיתי, אך איך למנוע את הבלתי נמנע (משפט מבריק). הגיע הזמן למצוא לעצמי כינוי.

"שופונית בשחק" כיכב תמיד כברירת מחדל, מפני שלא מצאתי לעצמי כינוי. כשהקימותי בלוג רעוע זה, חשבתי: "טוב, אם הבלוג נקרא 'שופונים בשחקים' אאלץ אני להיות שופונית בשחק", על משקל "אם לסדרת הטלוויזיה קוראים 'צ'יקיטיטאס', אזי כל דמות המופיעה בה תהיה צ'יקיטיט."

אלא שהדבר הוסיף לטרוד את מצפוני, שכן אני אולי הרבה דברים, אך אינני שופונית. כה רבות טרחתי על המסמך "מהו שופון?", ובו ניסחתי היטב את עיקרי השופוניזם, על מנת שלא יהיו טעויות: שופון זה שופון, ואין לטעות בו כאשר הוא משפנן מולך. ואם כן, מן הראוי שלא אעניק את הכינוי "שופון" לאנשים שהם אולי מצויינים בהחלט, אבל שופונים הם לא. אני, למשל.

אז אני נאלצת לפנות את הבמה לשופונים אמיתיים שהשופוניות זורמת בדמם, ולעצמי אטול שם אחר שעושה עמי חסד. אך מה הוא יהיה? "כוננית בשחק"? "פשטידה במסתור"? אולי סתם שם נפוץ כמו "חוחית", "פתית", "מטבל"?

אהה, האפשרויות כה רבות, המבחר מפתה! אין שום כינוי שעולה כרגע בדעתי, שיוכל לשמש אותי עד למשבר הזהות הבא. אולי מישהו מוכן לעזור? לכל איש יש שם, כמאמר השיר, אז למה לא לי?

הכוננית בשחק.