|
| 1/2004
גמלים דיקטטורים במוזיאון
אולי קרה לי משהו, אולי קרה לעולם משהו, אולי קרה למורה ח' משהו. אבל העובדה היא שבזמן האחרון אני והפרפר הרוחני שמלמד אותי איור מסתדרים לא רע. הוא עדיין דיקטטור, אך דיקטטור חינני, ולפתע אין דבר משעשע בחיי יותר מאשר לקרוא עליו תיגר. ואז הוא קורא עליי תיגר בחזרה, ושנינו קוראים תיגרים רבים עד שאנו נעשים צרודים, ואז יש לנו פנאי לשבת בנחת ולשתות משהו חם.
בשיעור היום אני רציתי לסיים את האיור שלי שבו הדמות יושבת על גמל ומתווכחת איתו (אל תשאלו). ח' התעקש שנשים את האיורים בצד ונעשה הפעם תרגיל במילוי משטחים, "ואני עושה את זה רק בשבילך", אמר ונעץ בי מבט חד,ובכך רמז בעדינות רבה שלי יש בעייה במילוי משטחים. "מותר לי לבצע את התרגיל הזה על האיור שלי עם הילדה והגמל?" שאלתי והוא שאג: "לא!! עזבי כבר את הילדה עם הגמל! עכשיו אנחנו עושים תרגיל במילוי משטחים!! טוב, עזבו את האיורים שלכם בצד, וציירו דמות יושבת בתוך גן, על ספסל או על מה שתרצו." "אפשר שהיא תשב על גמל?" שאלתי בתמימות. "כ... לא!!!" השתגע ח', "עזבי את הגמל!!!" "אבל היא צריכה לשבת על משהו," התגוננתי וח' הלך לשבת בהפגנתיות מאחורי שולחן המורה. הוא עשה את עצמו מתעסק בניירותיו, אך אני שמעתיו ממלמל: "'אפשר שהיא תשב על גמל'... נו באמת!".
הנה כי כן, התחלנו לגבש את מערכת היחסים בינינו, ואנו נהנים עד מאוד. אמנם אין מה להשוות ליחסו השפוט והמאוהב כלפי הסלבריטאית ("איפה ד'? איפה ד'? למה היא לא הגיעה?" הוא התייפח בתחילת השיעור, והיא רק איחרה בחמש דקות), אך בכל זאת - מקום יש לי בלבו, ומקום יש לו בליבי, מאחורי הוואזות.
ולקינוח, עוד מעלילות הסולו של ח', והפעם מעשייה מעולמות הסניליות הקסומים. ניצב לו הקסום אל מול ביקורת עבודות, והריץ נאום ארוך ומרהיב על אמנות לעומת בידור. המילים התפתלו בפיו, משפטים הסתלסלו ברהיטות והדימויים זרמו בשטף. לפתע הוא נתקע. "זה כמו שהייתי ב... ב... נו, איך קוראים לזה," הוא עצם את עיניו בריכוז,"נו, ברחה לי המילה. איך זה נקרא?..." נשתררה דממה מעיקה שארכה כמה רגעים, אפשר היה לראות את גולגלתו מתבקעת במאמץ להיזכר. "נו," אמר לבסוף, "איך זה... איך קוראים ל... לדבר הזה... ה..." והוא מעך את ראשו בשתי ידיו בייאוש, "אוף, נו! הייתי ב.... איך קוראים לזה, נו, המקום הזה שבו מציגים יצירות אמנות..."
"מוזיאון?" הציעה אחת התלמידות.
"מוזיאון, זהו, מוזיאון!" אמר בהקלה. תודה לאל שהוא לא היה צריך לזכור באיזה מוזיאון. לפחות הרווחנו כמה דקות הפסקה.
בזמן הזה הייתי כבר יכולה לגמור את האיור עם הילדה על הגמל.
| |
| כינוי:
בת: 43
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
