| 1/2004
הגדי אינפלד שבתוכנו
בשעה האחרונה עשיתי סיבוב קצר אצל שכניי הבלוגרים. בעיקר כדי ללעוג לחלשים ("כתבה 'אותכם' במקום 'אתכם', האנאלפביתית, שתחזור לבית הספר")ולהתעמר בחזקים ("בטח אמא שלו כותבת את זה בשבילו"). כמעט ויצאתי מזה בשלום בלי פציעות נפשיות, אבל אז גיליתי לראשונה שאת בלוגו הכה-מתוקשר של דן-אני-מדובב-את-סנופקין-תורן החליף בפופולאריותו הבלוג של גדי-לא-לקחה-אותי-שרון-אינפלד. לאחר שנופנף על ידי הפולנייה הצרודה בקיץ האחרון קיוויתי שיבין את הרמז ויתפוגג, אך הבחור החליט שאם לא נועד לחיי זוהר ואקי-אבני ודאי עולם הכתיבה יצלח לו.
"פאקינג שיט, אבל רגע, אני בכלל לא יודע לכתוב," חשב לעצמו, "בכיתה ו' כתבתי שיר על השלום וזו היתה נקודת השיא שלי, איך אוכל להתעלות מעליה כעת?". "רגע, אידיוט!" ענה העצמו לגדי, "אתה מפורסם, שכחת? חצי מדינה ראתה אותך ישן על הספה בגרביים! עיתונאים הם עפר לרגליך כעת!". "וואלה, אתה צודק," אמר גדי, "אבל תפסיק לדבר אליי, זה קצת מוזר לי לדבר עם עצמי."
ואכן, שערי מגזין הבידור "רייטינג" נפתחו בפניו עם כיבוד מאחורה, ואליל העט הנשגב אביעד קיסוס (השופון) פינה את מקומו לטובת העיניים של המדינה. משום מה, הבין מכך הגדי שכתיבתו טובה היא ומרתקת, ושופעת דימויים כאחוזי רייטינג בטבלה. "אחזור לכתוב בלוג!" החליט, "ליד כל הבלוגרים האנונימיים, אני אהיה מינימום אניטה פללי ואהפוך לכוכב זוהר בשמי הערב של ישראבלוג".
אך אבוי, חזונות מגלומניים כאלה, סופם שהם מתגשמים. אך שבוע אחד היגג אינפלד בבלוגו, וכבר נרשמו למעלה מ-4000 כניסות. לכל עיטוש שלו נרשמו עשרות ומאות תגובות. והפוסטים? אתם כבר יודעים את התשובה.
אינני מרירה (לא תמיד, בכל אופן), ואפרגן בוקר וערב לבלוגרים מוכשרים שהצליחו בזכות עצמם (שאגלה שאני גרופית של זרובבלה או שבכך אסחף אל תוך העדר ולא אשוב?), אז חסכו ממני תגובות מזדעזעות שינסו לנתח מדוע הגדי הזה מחמיץ לי את החלב בקפה.
למה מישהו שכותב ברמה בינונית ומטה (ביום טוב) צריך להשתחל לעיתון מצויין משופע בכותבים מבריקים שהגיעו לשם בזכות כשרונם? הבלוג והמגזין הם רק ההתחלה. אני חוששת לעורם של מיטב סופרי ועיתונאי הארץ, ייתכן שגדי זומם להיות אתגר קרת הבא. אז נו, שיכתוב שירים לרוני אם הוא כל כך רוצה, הטקסטים שלה הם לא בדיוק אלתרמן, אבל למה לתפוס חלקות טובות שמיועדות לגדולים ממך?
אז כל עוד זה לא תלוי בי, אינפלד יככב לנצח בראש טבלת הבלוגים המוצלחים בגלל השרון שדבקה בו לאיזה קיץ אחד וידחק את רגליהם של אנשים מוצלחים ומוכשרים ממנו. אבל אם לרדת לרגע מהעץ האידיאליסטי הזה, הרשו נא לי להיות גם קטנונית ואנוכית, רק לרגע קט: למה לי אין 152 תגובות? מדוע עליי להסתפק במספר תגובות דו-ספרתי ולעתים חד ספרתי? הציפוני בתגובות, כניסות ורוגלאך פריכים! לא אמורים להיות לכל אחד בעולם 15 דקות של תהילה פעם בחייו? אני דורשת את שלי. אם לא תהיה ברירה, אני ארביץ ליואב שוורד באיזו סימטה חשוכה, ואז תראו איך שאעשה כותרות בכל הצהובונים. יומיים אחרי זה הבלוג שלי יהיה הדבר הכי חם שקיים ברשת. חכו שניה, אביעד קיסוס בטלפון. מה? טור אישי שלם? לא היית צריך.
| |
| כינוי:
בת: 42
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
