כן! אני כן אכתוב על דברים שמרגשים אותי בבלוג של עצמי! אפילו אם הם מבוססים על ספרים צרפתיים מהמאה שעברה! אפילו אם הם אינם סרטים אמריקאיים עם הרבה אפקטים או שיר חדש וקיטשי של סלין דיון! הלא לשם כך הקמתי את בלוגי! אין יור פייס!

והפעם - "עלובי החיים" המחזמר. הספר מופתי ומלא חוכמת חיים, המחזמר נותן את הריגוש ההוליוודי. הפקת "עלובי" על במת ברודווי, גירסת הוידאו, גרמה לי להזיל דמעה בפעם הראשונה שצפיתי בה, חצי דמעה בפעם השניה, וכיום ברוך השם אני יכולה לבשר שרק פרפורי לב נשארו, ואפי יבש.

השחקנים! פיליפ קוואסט המצמרר, הנכנס לנעלי ז'בר, מפקח המשטרה אשר הדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים זו הידיעה שהעולם הוא מקום פשוט - שלטון החוק הוא טוב והפושעים רעים - עד אשר מגיע ז'ן ולז'ן ומוכיח לו אחרת, עולמו מתמוטט והוא קופץ אל מותו. השירים! מנגינות יפיפיות שמבצעת תזמורת אדירה שבסצנות הקרב מחרישה אוזניים ובסצנות המוות שקטה כמו קבר. וסצינת הסיום! אח, סצינת הסיום, לראות כדי להאמין. 

ז'ן ולז'ן, גיבור המחזה, גוסס על הבמה ושר את שירו האחרון אל קרוביו. לפתע משתררת דממה, ומירכתי הבמה פוסעת פנימה פנטין, הדמות שמתה בתחילת המחזה. היא קוראת לו לבוא איתה. בזמן שהיא שרה לו, מופיעה גם אפונין, דמות שמתה באמצע המחזה, ושרה את אותו שיר עם פנטין, אלא שהיא שרה אותו לאהוב שלא רצה בה והמשיך לחיות בלעדיה. כשולז'ן מצטרף לשירתן, ברור שהוא כבר מת, שהרי הוא שר עם המתים. הבמה חשוכה, רק אלומת אור נחה על ולז'ן שהולך ונעשה ז"ל. השיר מסתיים, ולרגע לא שומעים דבר, אלא רק קולות משונים מאחורי הבמה. ואז, לאט לאט, הולכים הקולות ומתחזקים, והם שרים את שיר המלחמה מסצינות הקרב, אלא שהפעם השיר הוא אופטימי. כל הסטודנטים ההרוגים עולים לאיטם אל הבמה ומצטרפים לשירה, כל הדמויות, כל השחקנים. המוזיקה מתחזקת עוד ועוד עד שהבמה רועדת, ואז נדלקים כל האורות בבת אחת ומאירים את מאות השחקנים והניצבים, מתים וחיים, והשיר האחרון מסתיים בתרועה אדירה. בקלטת הוידאו שיש לי, בשלב הזה קם כל הקהל על רגליו ומוחא כפיים כמו מטורף.

ובאשר לי, בשלב הזה אני בועטת באיזה מישהו שעובר לידי במקרה וצועקת - "פאקינג שיט! איזה יופי זה היה!" ומריצה את כל העסק אחורה. אז הפעם, כשהסתיים השיר האחרון, חסתי על הנבעטים ופשוט באתי לשפוך את הגיגיי על המחשב. "פאק כל המשועממים ששמות בצרפתית עושים להם קולות של פלוץ", חשבתי, "יש עולם שלם שם בחוץ שאינו חשוף לפלא הזה! ואת יושבת כאן כמו מטומטמת ונותנת לזה לקרות!".

אז כן, יש דברים יפים בעולם, ספרים ומחזות זמר, ובטח עוד כל מיני שטויות שמוזכרות בשיר הזה מ"הבורגנים". אולי השפעתם רגשנית יותר על סטודנטית לחוצה בתקופת בחינות שמוציאות ממנה את כל היצרים האפלים המודחקים, אך גם בימים כתיקונם - הם שווים פוסט, ואפילו שניים.

כן!

כן!!