פייר, לא חשבתי שבאמת אמצא אי פעם דבר יותר דוחה מהשיר "רגעים" של רינת גבאי. שמעתי אותו פעם, שמעתי פעמיים, שמעתי שלוש והבנתי - זהו זה, פגענו בתחתית החבית של הקיטש הבינלאומי. שום דבר כבר לא יסריח יותר מצחנת הפלסטיק השרוף שנודפת מהשיר הזה.

ובכן, טעיתי, אני מתנצלת. זה עתה חזיתי בשואת-קיטש קטלנית הרבה יותר: הקליפ "רגעים" של רינת גבאי.

אני לא יודעת למה נשארתי מול המסך. יש לבני אדם תכונה חולנית ביותר לעצור ולהסתכל בתאונות דרכים מזעזעות ובקליפים איומים. זה משהו שקשה להסיר ממנו את העיניים. תחילה ניסרו לי במוח הכינורות שבפסקול, עד כאן אין חדש, ואז הופיע חדר שינה של בנות טיפש-עשרה מסדרות אמריקאיות, עם כריות מותפחות והכל. על המיטה התקוטטו בחיבה גבאי ועוד איזה דוגמן שלוהק לתפקיד בן-הזוג מהפרסומת האחרונה של אקווה-פרש. השניים השתובבו על המיטה ולא פסקו מלצחקק, ומה לדעתכם הצחיק אותם כל כך? הם צילמו תמונות זה של זו. היא צחקה וצחקה, והוא צילם אותה צוחקת וצחק בעצמו, כי זה כל כך כיף להתגלגל על מיטה ורודה באמצע היום ולצלם תמונות אחד של השני (למרבה הפלא, למרות ההילולה הפרועה, שיער השניים נותר מסודר ומבריק, היא - פן, הוא - בלורית של חלוצים). לאחר שסיימו להתחבק ולהסתחבק, הבחור ניגש לסלון, מצמיד את התמונה של גבאי הנקרעת מצחוק אל לוח שעם ומתבונן בה באהבה (בשלב זה חוזרים הכינורות). וראו זה פלא: וילונות הסלון ורודים, הבגדים של גבאי ורודים, הספלים והקומקום ואפילו הפתקים שמוצמדים ללוח השעם - הכל בצבע ורוד-בזוקה מחליא. אם הגבר שלך הסכים לעצב את הבית שלו כמו בית החלומות של ברבי, גבאי, אני מציעה לך לבדוק היטב עם מי הוא הולך לישון בלילות, ואיפה הוא מחביא את השמלה שלך עם המחוך.

הקליפ נמשך כשגבאי והגאה שלה ממשיכים לצחקק זה לזו וכמעט מאבדים ריאה. בין סצינה לסצינה, גבאי יושבת לבדה בחושך, סורגי מעקה כלשהם (גדר ההפרדה?) מסוככים על פניה, והיא שרה ומסדרת את שיערה ללא הרף, עוצמת עיניה ונאנחת בגעגועים לבחור עם השיניים הישרות. ואיפה הוא האוהב הנאמן? הלך לרקוד עם זאבים במועדון דראג. כשישוב גם מחר או יגיע פתאום, יישק לה ויאמר לה שלום. אני עם מנחם מעכשיו.

קרנבל הזוועות הגיע אל קיצו, ואני הרגשתי בגרוני את נחש-הגומי הכתום שאכלתי אתמול, שהיה מקולקל. קניתי שקית שלמה של סוכריות שיובאו לארץ עם קום המדינה, וכשגיליתי את טעמן החשוד החלטתי שלעזאזל עם זה, אני שילמתי שישה שקלים על הגוש הצבעוני הזה, אני אוכל אותו עד הסוף כמו גדולה. כעת אשלם על כך בחלבי ובדמי. קניתי את עונשי בשישה שקלים, וסבלתי בחינם.

ועכשיו אני נוסעת לתל אביב, למשרדי "רייטינג", אנא התפללו שלא אקיא את כל מפעל הממתקים מהמאה שעברה על אביעד קיסוס. טלו ממני עצה לחיים טובים: לפני פגישה חשובה, לא אוכלים ממתקים מפוקפקים, ולא צופים באנשים שמצחקקים במשך יותר מארבע שניות רצופות. והעצה הזאת בחינם.