חברה שלי נידבה אתמול לאוכלוסיית העולם עוד בן אדם, במזל טוב. הבשורה מצאה אותי משחקת עם העיפרון שלי מעל ערימת ספרים ומחברות ועושה את עצמי לומדת. בו במקום החלטתי שיש דברים חשובים יותר ממבוא לפילוסופיה, תורת ההתפתחות וחייה המרתקים של זויה צ'רקסקי, והעפתי לקיבינימאט את כל הניירות המעיקים. לבשתי את מעילי, חבשתי את כובעי וגרבתי את גרביי. צריך לקנות דובי.

בכל הסרטים האמריקאיים, לאחר שהבחורה יולדת ומתמוגגת מפלא הבריאה המקומט שהיה שווה את כל הצרחות, נכנסים פנימה בני המשפחה והחברים כשהם אוחזים זר בלונים ודובי ענקי. תמיד זר בלונים, תמיד דובי ענקי. יש לכם מושג כמה עולה דוב-פרווה ענקי? בין 200 ל-400 שקלים בחנות צעצועים ממוצעת, ובלוני הליום עולים חמישה שקלים החתיכה בהפנינג הקרוב לביתכם. משמע, שמתנת-הלידה הקבועה הזאת עולה להם יותר מכל הצ'קים שאני מביאה לחתונות של חברותיי גם יחד. ולמרות זאת, האם הטריה אף פעם לא מתרגשת מהמוצרים היקרים, היא זורקת אותם הצידה ומתפעלת בעיקר מכך שחבריה פינו מזמנם כדי לבוא לראות אותה סובלת. זוהי בפירוש מתנת-אגב, המקבילה של "קחי קצת מהביסלי שלי" אצלנו. אף אחד לא מתרגש מהמחוות האלה, וגם היולדת האמריקאית מפהקת לנוכח ה-375 ש"ח שבוזבזו עליה, אבל כל כך יפה מצידכם שבאתם.

מה שטוב לעם שהמציא את הדיאט קולה טוב גם בשבילי, ואני יצאתי אל העיר הקרה כדי לתור אחר דובי ענקי. כצפוי, בכל החנויות מצאתי דובי-פרווה שמחירם כשכר דירה חודשי בדירת חדר וחצי בדרום העיר. בנוסף גיליתי עניין משונה: כשאני שואלת את המוכר "יש לך דובים?" הוא אומר "בטח!" ומראה לי בובות של כלבים, סנאים, סוסים, דגים ופלמינגואים. לא ציפיתי שמוכרי-צעצועים יעשו תואר בזואולוגיה, אבל בכל זאת, קצת הגיון בריא. "יש לך פה דובי בצורת סוסון ים שמחזיק לב ושר את המנון צרפת כשלוחצים לו על האף", התפארו באוזניי כמה מוכרים. לא לא לא לא. אתם ראיתם פעם בסרט אמריקאי מישהו נכנס כשבידו האחת זר בלונים ובידו השניה סוסון ים? דובי, רק דובי אדוני. ואם אפשר, שלא יחזיק לב ולא ישיר באף שפה. בכלל, מה נהיה פה שכל חיות הפרווה התחילו להחזיק לבבות בזמן האחרון? הם נראים כמו האנשים האלה שמחזיקים שלטים בשדה התעופה. אני מחכה ל"I love you this much!". הוא צריך לנחות ב-14:55.

לבסוף חזרתי הביתה עם דובי שנראה כמו זלמן שושי עייפה אך מרוצה, ושבעה. בקרבי נחו אותה שעה הפריטים הבאים: שתי אוזני המן ענקיות ממולאות פרג; אחת בינונית עם אגוזים; קציפת וניל עם שקדים; עוגיית שמרים עם שוקולד. הספק נאה בשעה אחת של קניות. מה אעשה ושופינג-דובים מעורר את תאבוני, יחד עם עוד כ-89 סוגי פעילויות אחרות. כך יצא שהרווחתי גם הזדמנות לבדוק את האוזן-המן-אגוזים שרציתי וגם כניסה מרשימה לחדר היולדות כשאני אוחזת בזלמן שושי מפרווה פלוס שני בלונים (זר? שכחו מזה) (אולי רק בלון אחד) (בעצם, מה היא בכלל תעשה עם בלון? אחר כך זה מאבד אוויר ונשאר סרוח על הריצפה, והיא תצטרך להתכופף ולזרוק אותו לפח. איך אוכל לעולל דבר כזה? לא אוכל לחיות עם עצמי אם אביא לה בלון) (בלי בלונים, אם כן), והיא תגיד - "או! תודה שבאת!" באנגלית וברקע יתנגן שיר סיום משעשע מלווה בכתוביות חמודות.

כאילו אין מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית בעולם.