*   *   *

בשבועות אלה אני מעבירה את עצמי תהליך התבגרות מזורז, עד כמה שאפשר להזדרז בעניינים האלה. מנתצת מחסומים, פורקת כבלים, צונחת לתהומים. אני עוד דקה בת 25, ככלות הכול. החיים שועטים.

אבא שלי, למשל, תמיד היה מרגיעני ברוך: "אני לעולם לא אלחץ עלייך למצוא מישהו ולהתחתן, יקירה", ואז מוסיף, כמובן מאליו: "עד שתהיי בת 25 כמובן, כי אז זה יהיה כבר ממש מוגזם". בשבוע שעבר הוא קרץ לי מבעד לקו הטלפון: "את יודעת איזה גיל מתקרב, נכון?..." וברקע שמעתי איזו הינומה מרשרשת בקולניות של שקית ניילון, מחכה לחנוק אותי למוות בשמחה עצורה.

אני בת 25, וזה יהיה כבר ממש מוגזם.

טוב, אני אתבגר.

ולכן:

1. אמרתי "הן" להצעות שתמיד פחדתי מפניהן, כמו למשל לערוך בעצמי מוסף קטן של העיתון בו אני עובדת. בו ברגע שהונח כובע ה"עורכת" (מצנפת עם פונפון ורוד) על ראשי הפכתי בהינף וואט-דה-פאק לחליפת שרד נוירוטית שמסתובבת כל היום עם הפלאפון ונובחת לתוכו "עדיין לא העברת לנו את החומרים שביקשתי, יוסי!" ואחר כך רצה להרגיע את הגרפיקאית שקורסת לתוך עוד משבר עיצובי עמוק. אך צלחתי את החווייה והמוסף הודפס בביטחה, ומיד התחשק לי להמשיך לערוך עוד ועוד ולצעוק עוד קצת על היוסי הזה, לא חשוב על מה. אין ספק, איני עוד אותה ילדה פעויית עין שמגששת חולמנית בין השדות ונמנעת מאינטראקציה אנושית. הנני עלמת-עסקים חדה. אם כי היום שתיתי שייק פירות שדפק לי את המוח ודיברתי בצעקות ובצחקוקים במשך כל הישיבה. טוב, גם רומא לא נחרבה ביום אחד.

2. אמרתי "הן" גם להזמנה להשתתף בפרויקט קומיקס ישראלי-פולני, ובעוד שבוע אדלג לי בערבות ורשה כשעט לימיני ובקבוק וודקה (או שייק פירות, מסתבר שגם זה מספיק) בשמאלי. אסע בחברתם של אמיתי סנדי מנהיג הלהקה ואנגלמאייר השופון (שאמר לי בשבוע שעבר: "אני כל הזמן דואג שאני לא עומד בציפיות של שופון!" איזה משפט שופוני להגיד!). לפי כל הסימנים נראה שמצופה ממני לעשות שם קומיקס. איך אתמודד עם הקונספט - זאת נדע בשבוע הבא, כשאדלג בערבות ורשה וכו'. רק עכשיו נזכרתי שאני פוחדת מטיסות!

3. איבדתי לחלוטין כל התלהבות מנוצצי ארצנו. אני מחייגת את מספרם בפיהוק משועמם בשעת ראיון, ולא מייחדת להם ולו גרגר אדרנלין כשהם מתיישבים מאחוריי בבית קפה אקראי. אוסף החתימות המרשים שלי בא אל קצו. תקוותי היחידה היא נוצצי חו"ל (סיימון קאוול, אנא, עלה לארץ!) שנותרו יוקרתיים כתמיד ועדיין הופכים אותי לפעוטה נפעמת. בינתיים.

4. התפכחתי מכל אשליות ילדותי! וגם מאלה של השנה החולפת! בטוח כעת לפסוע ברחובות תל אביב, מושאים יקרים!

זהו, פרשתי כנפיים, צנחתי אפיים והופ הופ טרללה גדלתי בשנה. ואפילו לא אמרתי מילה אחת על מוות. (חוץ מהקטע של שקית הניילון בהתחלה). (אבל זה היה רק משל).

*   *   *

ואפרופו ובלי קשר: היכנסו להנאתכם לאודישן שצילמתי להנאתי ודרגו אותי להנאתכם בציון הגבוה ביותר, וכך כשאתקבל ואעלה לגדולה אזכור את חסד נעוריכם (להנאתי!).

*   *   *

Sax and Violins/ Talking Heads  

Falling, falling

Gonna dro p like a stone

I'm falling through the atmosphere

On a warm afternoon

If lovers discover

That everyone dies

So don't tell me, please hold me

It's a dangerous life

Daddy dear

Let's get outta here

I'm scared

Ten o'clock

Nighttime in New York

It's weird

If you're looking for trouble

That's what you will find

Mom and pop

They will fuck you up

For sure

Love so deep

Kills you in your sleep

It's true

Love keeps us together

And love keeps us alive

And we are criminals that never broke no laws

And all we needed was a net to break our fall

They're searching for diamonds

They're grabbing at straws

Sex 'n' sin

Sax 'n' violins

It's hell

Wooden heads

Furniture with legs

For sale

Love keeps us together

And love will drive us insane

And we are criminals that never broke no laws

And all we needed was a net to break our fall

Going home

Back where I belong

To stay

Rays of light
They will turn the light

To day

Birds travel together

Birds follow the sun