הרוח מתחלפת ממשב קלילה וחמים לרוח מלטפת וקרירה שחודרת עמוק,

חודש ההתחלות שם פעמיו לקץ ועכשיו ישנה התרכזות ממשית על ההתחלה באופן מעשי.

אני לא אוהבת, אני לא שונאת. לא מלאת השראה לא בוכה מרוב יגון..

ישנה תחושה של סתם, של ציפייה לרגע אושר ולדיכאון שאחריו (עוד מעט פברואר שבו הכל נראה רע).

שמתי לב שהדברים הקטנים בחיי הם אלה שבעלי משמעות, הלק האדום שלא שמתי אתמול, חוסר הרצון הזה להיראות יפה אלא רק להרגיש.

וזה בסדר שאין לי אהבה עכשיו, טוב לי ולשם שינוי טוב לי רק עם עצמי.

אביב אומר שזה רק בגלל שאני מתבגרת, ואולי הוא צודק. השנה הזו תתמד בהתבגרות, בשלב הבניים, ולשם שינוי אני לא רוצה להיות גדולה יותר או קטנה כי טוב לי כאן איפה שאני, ויש לי עוד הרבה על מה לעבוד.

שיח הפסיפלורה הפסיק להניב פירות, כי זהו נגמרה העונה, מה שמסמל בשבילי את סוף הקיץ.

אבל בין העלים הירוקים הופיע פתאום ורד ורוד  זה סימן להתחלה שונה. אני יודעת.

נטע.