נטולת אמצעים אומנותיים, נטולת רצון, מחשבה סימן לחיים.

ככה מצאתי אותך בבוקר. מוטלת על הריצפה בין חפיסות שוקולד מריר ועם מבט עוד יותר מריר בעיניים

ואהבתי אותך.

אהבתי את הכנות הבלתי ניתנת לחיקוי שיצאה ממך. את המילים הכואבות כלכך אך נכונות. ואם מסר אחד ברור בשביל שלושתנו.

"אני לא מי שאני רוצה להיות, אלא מי שאתם הופכים אותי אליה."

ושתקנו. 

בפעם הראשונה זה הרבה ישבנו שלושתנו עם בטן עמוסה דברים חוויות, רגשות, אכזבות מועקות.

ישבנו ושתקנו.

וכמה שהסכמתי עם סניה באותו הרגע ,הדבר היחידי שרציתי לעשות הוא לאהוב אותך, ככה פשוט עם חיבוק ענק. לא יכולתי, אז שחר עשה את זה במקומי. הסתכלתי על הים, זה שנשקף מעבר לחלון שלך, ורק רציתי לטבוע בתוך הכחול האינסופי הזה מתוך בושה.

שכמעט נעלמת שם בגללי.

אוהבת אותך.