אני כלכך משתדלת להפסיק להיות ביקורתית לסביבה. אני לא מצליחה לשמור את הערות שלי לעצמי וכאני כן עושה זאת

הערות באות ממש לא במקומן, יותר מזה אני נהפכת להיות ביקורתית יותר כלפיי עצמי.

אני מתחילה לצבור ערימות של בגדים במקומות שונים בחדר, עד שהם יהפכו להיות בלאגן. משום מה בזמן האחרון כל דבר אצלי נהפך לבאלגן, חוץ מהשקט הזה ומהמצב רוח הטוב שתוקף אותי מידי פעם, מוזר לי לראות את עצמי מחייכת וכשאני עושה זאת משהו אצלי אוטומטית מתחיל לבקר את עצמי.

שיחקתי אתמול כדורסל עם שגיא וגדי, (הליגה של הגדולים 20+ (להזכיר לעצמי)) היה משהו נחמד בזה, בחצי פלירטוט אבל לא באמת אחרי הכל אני כלכך קטנה, ואני אוהבת את זה. שגיא אמר לי שהמצפון שלו תמיד נקי, כי אין לו אחד כזה או ככה באמת אני צריכה להתחיל לחיות.. ואולי הכל סתם שטויות. זו אחרת הדרכים שבה הוא מנסה להרשים אותי

ועוד מליוני בחורות אחרות.

אתמול הוא הביא לי מגפיים חומות, שהיו פעם של איזה מישהי שהוא יצא איתה, מוזר!

*או בעצם לכולם, אבל רק אני האמנתי להם.

נטע