הכוכב השני מימין

קיבלתי התראה (או שמא התרעה?) מישראבלוג שאם לא אהיה השולפת המהירה במה-שלא-יהיה, הם יימחקו את הבלוג שלי. התגובה הראשונה שלי הייתה "מה, יש לי בלוג?"

התגובה השנייה הייתה להכנס ללינק בקישור.

איזה מזל שבעניין סיסמאות אני כל כך משעממת, לפרוץ לכינוי שלי לא היה כל כך קשה למרות שעברו כבר כמעט שלוש שנים מאז שזפה מקלדתי את העמוד הזה לאחרונה. אני לא מאמינה כמה שהכל שונה. לא בישראבלוג. אצלי.

לפני שלוש שנים רוב הבלוג היה על חיי האומללים והמשעממים (ובכן, יחסית) שבין סיום התיכון לצבא. עדכנתי במשך, כמה, חצי שנה, עד שנמאס לי. ואז עברו עוד שלושה חודשים, והתגייסתי. ואז מצמצתי ועברו עוד שנתיים...

מה אני עכשיו?

חובשת משוחררת מבסיס חיל אוויר שכרגע עובדת בנתב"ג בשעות עבודה שנוגדות את אמנת זכויות האדם ("לכל אדם הזכות לישון לפחות שמונה שעות מתוך עשרים וארבע...", או משהו כזה). חברתו הגאה של בחור חמוד ומקסים (כן, אתם יכולים ללכת להקיא עכשיו) זה יותר משנה. את א', למקרה שאתם מתעניינים, פגשתי לפני חודש בערך; אחת מהפגישות הרנדומליות של החבר'ה מביצפר. מצאתי את עצמי קצת עצובה לגלות שצה"ל הפך אותו לסתם עוד בחור בן עשרים וקצת. fun to be with, אבל שטחי ומשעמם. אני מניחה שבזכרונות מהתיכון אני תמיד אוהב אותו קצת, אבל את האדם שהוא היה ולא זה שהוא עכשיו.

על הנוכחי אין לי הרבה מה להגיד, כי ועל אף היותו קנייני הפרטי, פרטיותו היא קניינו הפרטי :P בהתאם להחלטות השנה החדשה של 2006 אני יכולה רק לומר שהוא גיק וחמוד, אם כי לא מאוד נורמלי. ושהנשיקה הראשונה שלנו הייתה חוויה מעניינת אם כי לא אחת שאני מעוניינת (או יכולה, למעשה) לשחזר. לימדתי אותו רבות.

ואנחנו נוסעים לאילת בסוף השבוע בפעם הראשונה.

בקשר לרשימות האלו בצד, ובכן: בפסיכומטרי קיבלתי 747 בסך הכל. זה היה כבר לפני כמעט שלוש שנים. מסתבר שידעתי מספיק מילים באנגלית, ובעברית, וגם כמה מילים במתמטיקה.

התגייסתי. והשתחררתי.

הפאנפיק נקודת תורפה ככל הנראה לא יהיה גמור לעולם, כי אני והכותבת השנייה היינו עצלניות מאוד וחסרות מוטיבציה. חוץ מזה שהארי פוטר השביעי הרס לנו את כל הכיף. כן, גם אני לא מאמינה באפילוג. טוב, באפילוג כן, אבל מי יקנה את זה שנוויל יתחתן עם חנה אבוט ויגור מעל שלושת המטאטאים? ג'יי קיי רולינג לפעמים כל כך בנאלית.

הדירה הועברה, החדר מעוצב. למעשה, אני יושבת בו זה עתה.

תיכון בהיי זה סרט חמוד. Corpse Bride זה סרט שיש לי בDVD... כך שכנראה שראיתי אותו שוב. פעם. או פעמיים. או תשע.

ארבעת הקילו הורדו בטירונות, הועלו בסדיר והורדו חזרה אחרי הצבא (נפלאות האוכל הלא-סדיר + עבודה על הרגליים חמש פעמים בשבוע).

אין לי מושג בקשר ללימונדה.

עדיין מכורה להחריד לטריוויה של הארץ (אם אני לא טועה, שש שאלות בגליון האחרון, אבל באחד מהאחרים של החודש ידעתי 10). נשמתו של מגזין "עלמה" נצררה בצרור המגזינים המתים והעניין באנימה הועם מעט, שלא לדבר על זה שניוטייפ יקר, אז גם על זה וויתרתי. ואבא ביטל את המנוי על מסע אחר.

הסתבר שבA door in the hedge חסר נתח נכבד מעמודי האמצע, שאנאנסי בויז זה ספר מאוד משעמם יחסית לניל גיימן (אבלFragile Things נהדר, ואני מצפה בקוצר רוח לGraveyard Book שיגיע מאמאזון), וויקד מעניין, ספר יום הדין מעולה אבל מדכא מאוד ואת כל השאר עדיין לא קראתי. מה שכן, גיליתי את הסופרת Holly Black והיא לחלוטין מומלצת. במיוחד סדרת Modern Tale of Faerie. היא גם כתבה את סדרת עלילות ספיידרוויק, שיחד עם האיורים הלא פחות ממדהימים של טוני דיטרליזי (3>), גם מומלצת מאוד אם כי מיועדת לצעירים יותר.

הכלבה, למקרה שתהיתם (אם זכרתם, כשזכרתם) זקנה מאוד ודי חולה. אבל עדיין מכשכשת בזנב כשאנחנו חוזרים הביתה.

פוסט ההחלטות לשנת 2006 שיעשע אותי. החלטתי למצוא אלכוהול טעים שלא קוראים לו אורגזמה. מידורי סאוור (וכל-דבר-סאוור בכלל) זה טעים. אורגזמה אמיתית יותר טוב .

אגב, שנתיים של לעשות בדיקות דם (שזו, אגב, פעילות מעניינת מאוד אם כי כרוכה בחוסר נעימות מסוים כלפי החולים) הרגילו אותי לא להתעלף כשראיתי דם. לא שהתעלפתי אי פעם. בכלל.

אנימה לא ראיתי כבר שנים, מלבד כמה פרקים רנדומליים כשמשהו נראה לי אטרקטיבי במיוחד. אבל היפנית הצולעת שלי משרתת אותי מדי פעם בשדה התעופה, וגם יש את לימודי השפות באוניברסיטה להרהר בהם.

ועוד במסגרת מעבר על ההיסטוריה (הסודית?) מהבלוג: נראה לי שפעם הייתי יותר משעשעת. אני חושבת שיש לי סיבה מוצדקת ללכת לעמוד ליד החלון while brooding משל הייתי סוויני טוד (הוא מאוד טוב בזה).

ובכן, אני מרגישה כאילו כתבתי אפילוג לספר שהיה הבלוג הישן שלי. משהו כמו ה"תשע עשרה שנה אחר כך" של הארי פוטר, רק, נגיד, פחות מעורר בחילה. נדמה לי.

יש סיכוי כלשהו, אם כי לא מאוד גדול, שאמשיך לעדכן כשיהיה לי משהו לספר/לקטר/לדבר/לבדר עליו. אולי. עד לפעם הבאה...