מסופר בגמרא, במסכת תענית, על יהודי שנתקל באליהו הנביא באמצע השוק. היהודי שאל את אליהו הנביא אם יש בשוק מישהו שיש לו חלק לעולם הבא. אליהו הנביא סימן שני יהודים פשוטים ואמר שלהם יש חיי עולם הבא. אותו יהודי שנתקל באליהו הנביא ציפה שאליהו הנביא יראה לו איזה רב גדול, אבל בסך הכל היה מדובר בזוג יהודים פשוטים. הוא ניגש אליהם ושאל אותם מה העיסוק שלהם. הם ענו לו שהם אנשים פשוטים שהתפקיד שלהם זה לשמח אנשים אחרים.
בלי שמחה האדם מת, חד משמעית. לכל אחד יש את הדרך שלו למלא את עצמו בשמחה, ושמחה זה לאו דווקא "צחוקים", זה גם יכול להיות סתם משהו שממלא אותך וגורם לך הרגשת סיפוק. יש אנשים שהולכים לקונצרט טוב, יש אנשים שהולכים לשחק כדורגל, יש אנשים שקוראים פה בבלוג ויש אנשים שמה שגורם להם שמחה זה לשבת על הברזלים ולצחוק על העוברים והשבים. נו, ככה זה, בלי השמחה שלהם הם לא היו יכולים לחיות, ולכן הם זקוקים לגירויים מסוימים שיפעילו את השמחה בנפש שלהם. לכל אדם יש את הגירוי שגורם לו לשמחה, ואנשים שאין להם את הגירוי הנ"ל משתמשים בגירויים תוכנית ב', שלא כדאי להגיע אליה- גירויים כימיים. שתיית אלכוהול וסמים, אדם ששוקע בהם יודע שבלי זה אין שום גירוי שיפעיל לו את השמחה, הוא ישקע במרה שחורה ולא יצא מזה. אדם בלי השמחה חשוב כמת, ואדם שחייב גירויים כימיים כדי למלא את הנפש שלו הוא אדם שזקוק לטיפול כלשהו, כדי להשתקם וכדי לחיות.
תבוא אל מישהו בפורים ותשאל אותו למה הוא שמח, תקבל שתי תשובות:
התשובה של הבורים- כי זה חג.
התשובה של המבינים- כי היה נס בשושן הבירה... בלה בלה בלה.. אלוקים הקדים תרופה למכה, רוצו להרוג אותנו ובסוף היה ונהפוך הוא... יאדה יאדה יאדה...
בינינו, זה באמת משמח אותך? אתה באמת מרגיש את השמחה של ההצלה של העם היהודי?
אתה יכול להתחיל להסביר לי ולהתפלסף על נבכי הנפש שלך ולהגדיל תשבחות על הנס ועל חשיבות סיפור הנס ומה שכל כך משמח מאחורי זה, אבל בתכלס, אתה לא יכול להרגיש את זה, כמו שאתה לא יכול להזדהות במאה אחוז עם ניצול שואה שמספר לך על הדברים שהוא התמודד איתם בגטו.
כתוב שביום של ההצלה והפיכת הגזירה היהודים חגגו את פורים ב"שמחה ומשתה", ואילו בשנה אח"כ, כשתיקנו את חג הפורים והפכו את החג לסמל זיכרון לדורות הבאים, חגגו ב"משתה ושמחה". למה שם זה "שמחה ומשתה" ואח"כ זה "משתה ושמחה"? כי מיד לאחר ההצלה היהודים הרגישו את השמחה האמיתית- ניצלנו. היתה גזירת שמד והתהפך הדין-אנחנו חיים, שמחה גדולה. היהודים שמחו וחגגו את השמחה במשתה גדול. שנה אח"כ כבר לא היתה את ההרגשה הזאת של "ראינו את המוות מנגד עינינו", לכן היו זקוקים ל"פוש" כלשהו, דחיפה קטנה שתעורר בנפש את השמחה של החג- משתה. בעזרת המשתה מגיעה השמחה.
לא כל אדם חייב גירוי שיגרום לו להיות שמח. יש אנשים שמעלת השמחה נמצאת איתם כל הזמן, בלב ובנפש, ומה שגורם לשמחה הזאת זו כמובן תחושת אופטימיות- מידת הביטחון.
אדם מדוכדך יכול להפעיל את הגירוי שלו לשמחה, לעשות משהו שממלא אותו ואז ההרגשה שלו תשתפר והוא כבר לא יהיה מבואס כמו מקודם.
אדם אחר לא זקוק לגירויים, אדם שהוא אופטימי בכל ליבו, שהאופטימיות היא המידה הכי יהודית. במשך כל השנים הדבר שהחזיק את היהודים, עם כל הצרות שלהם, זה היה הביטחון, האופטימיות. לראות ש"הכל לטובה" וש"כל דבר רע מוביל לדבר טוב", אלה דברים שלכל אורך ההיסטוריה, היהודים ראו שזו המציאות.
מגילת אסתר היא האמא של כל האופטימיות! שם זה לא "אחרי כל דבר רע מגיע דבר טוב", אלא זה "הדבר הרע הוא בעצם דבר טוב". מה שהיה נראה כמו הדרך הסלולה אל השמדת היהודים הפך להיות קץ של שלטון מר על היהודים וניצחון גדול של העם היהודי. ניצחונות ותהפוכות היו לכל אורך ההיסטוריה, ביציאת מצרים, במלחמת המכבים, ואיפה לא בעצם? אבל "ונהפוך הוא" כזה, שבו המכה היתה מלכתחילה התרופה והרע היה מלכתחילה הטוב- זה סמל האופטימיות, שמובילה לשמחה. כשהאופטימיות חדורה בנפש של האדם אז האדם שמח, וכשהאדם שמח-האדם חי.
היה לי הרבה מה לכתוב כאן בבלוג על חג הפורים, על משלוחי מנות, תחפושות, רעשנים, בדיחות וציטוטים....אבל היה חשוב לי להדגיש דברים שעומדים מאחורי כתיבת הבלוג. כשאני כותב פה אני תמיד מקווה שזה יגרום לאנשים לשמוח, ואני תמיד שמח לגלות שאנשים באמת שמחו לקרוא ושזה אכן היה ה"גירוי" שלהם באותה שעה.
דווקא בחג השמחה הזה היה חשוב לי להדגיש, על פי שיעור שהעביר לנו הרב אלישע אבינר, שחג השמחה הוא בעצם "חג האופטימיות". לבוא לקרוא בדיחות בבלוג שלי בכל פעם שמבואסים זו לא השיטה להיות אדם שמח, זו השיטה להביא גירוי לנפש, שתתמלא ותתרוקן שוב אח"כ. הגדלת תחושת הביטחון, האופטימיות, זה מה שימלא את הנפש ויגביר את מעלת השמחה של כל אדם.
חג פורים שמח! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
