הגעתי למסקנה שהימים ארוכים מדי. ולא, אני לא מתכוון לשעות היום לעומת שעות הלילה. ולא, אני לא מתכוון לימים ספציפיים שנמרחים.
אני מתכוון ליממות ממש, ל-24 שעות, שבאמת, ראויות לשינוי סדרי עולם בעיניי.
זה כבר לא משנה אם חשוך או מואר בחוץ, אם זה יום או לילה, באמת שכיום הכל מתהפך לגמרי. אנחנו לא זקוקים ל-24 שעות ביממה. גם ככה אנחנו רוב הזמן ישנים או סתם עייפים שחושבים על שינה.
אז למה שלא נחתוך 8 שעות מהיממה? תחשבו על זה-
יהיו לנו 16 שעות ביממה. זה לא כל כך הרבה. לכולנו יספיקו 6 שעות שינה ולא נצטרך יותר מזה, כי לא נחשוב על כל היום הארוך שעומד לפנינו, וגם נרצה להספיק יותר, כי יש לנו רק עוד 10 שעות לחיות עד שהולכים לישון שוב ומגיעים ליממה הבאה.
ניכוי שליש מהיממה יוסיף גם עוד שליש לחיים שלנו.
במקום לשאוף להגיע לגיל 120- נשאף להגיע לגיל 180! זה 40 שנה בונוס!
ככה בעצם נסיים את בית הספר היסודי רק בגיל 16, נהיה חוקיים ונתגייס רק בגיל 24, נגיע למשבר גיל השלושים בכלל בגיל ארבעים, לפנסיה נצא בכלל בגיל 94.
ואז, מגיל 94 ועד גיל 180- נקדיש רק לתחביבים שלנו, למשפחה שלנו, לברידג', לסלט כרוב ולשינה טובה.
כן, אלו המסקנות שאני מגיע אליהם אחרי שלושה שבועות של יומיות.
זה יותר טוב מהמסקנה שליאור הגיע אליה:
ליאור: "לא רוצה לחזור לתל נוף, הרבה יותר טוב בירפ"א"
אני: "אתה לא שרתת בירפ"א 3 שבועות, אתה היית עכשיו בקייטנה 3 שבועות...אתה לא משווה פה בין בסיס לבסיס, אתה משווה פה בין הצבא לאזרחות"
ליאור: "אז באזרחות יותר טוב מבצבא"
אני: "טוב שהגעת למסקנה הזאת!"
_________________________________________________________________________
בפוסט הקודם סיפרתי על הנדר שלי להיות יס-מן למשך שלושה שבועות.
ובכן, הנדר המשיך בכך שקרני עשה אצלי את השבת האחרונה, גלש להזמנה מצידו של צוף (חבר לקורס) להופעה שלו בערב במה פתוחה באיזה פאב תל אביבי, שכמובן, נעניתי לה. והגיע גם לנסיעה לבסיס האם שלי לעשות שם על האש ולאחר מכן לצאת לסנוקר עם מנש וליאור.
אכן כיף לצאת בערבים של קורס היומיות הזה, אבל החל מיום שלישי התרכזתי בלהתרסק על המיטה ולהשלים שעות שינה לקראת מבחן\תרגיל הסיום של הקורס שכלל אירוע רב נפגעים, חילוץ נפגעים בהיטס וטיפול בהם+ השתנה על מטוס הרקולס (קרנף- מטוס תובלה).
אז קמנו ב-5 בבוקר ונסענו לבסיס נבטים בדרום. עשיתי קקי בתחנת דלק בדרך.
הגענו אל בסיס נבטים. השתנתי על הרקולס.
התחלנו בתרגיל, עלינו לאוויר. זו היתה הטיסה הראשונה בחיי. תכלס, הטיסה היתה מורגשת כטיסה בעיקר בנסיקה ובנחיתה. בשאר הזמן פשוט נכנסנו לאטרף של הטיפול, כשאני מתפקד כמנהל האירוע.
אחרי הסבב הראשון- החלפנו תפקידים ואני הייתי פצוע. פתחו לי וריד ודין החליט שיהיה מגניב לקחת קצת מהדם שלי ולמרוח לי פס על המצח. טוב, זה באמת היה מגניב (מגניב כל כך שהחלטתי לחזור ככה הביתה, ובכלל, לא להוריד ממני או מהמדים שלי את כתמי הדם, ולבחון את התגובה של אמא. ומהמקרה הזה תלמדו, ילדים, שאם אמא שלכם פולניה- לא כדאי שתספרו לה שהתפלשתם בדם של חבריכם. שיחות על איידס יש לכם מספיק בשיעורי חינוך מיני).
כמובן, לא בזבזתי את הזמן והשתנתי גם בתוך ההרקולס בזמן הטיסה.
לאחר מכן עברנו במרפאה של בסיס נבטים, איפה שמשרתים צוף ואביעד (שהיה איתי בקורס לפני שנתיים). כמובן שלא יכולתי שלא להשתין להם במקלחון.
נסענו בחזרה לירפ"א, וניצלתי את זה שהשעה מאוחרת וכבר אין שם ממש קצינים- והשתנתי בחנייה של הקרפ"ח (קצין רפואה חיילי בדרגת אלוף משנה).
היום הגענו לירפ"א לטקס הסיום של הקורס.
יוני, קצין הקורס, שראה שאני מעכב את תחילת הטקס, החליט ללכת לשירותים כדי לבדוק אם אני שם (אני: "יש לנו פיפי"- מיכל: "ממתי אתה הולך לשירותים כשיש לך פיפי?)- הוא צדק, באמת הייתי שם.
יוני: "בואנה, מה אתה גמל? כמה פיפי יש לך אתה?!"
אני: "לא, זה לא פיפי, עכשיו בכלל עשיתי קקי."
ועוד אחרי כל זה נבחרתי להיות מצטיין הקורס.
_________________________________________________________________________
גזענות ושוביניזם להמונים (בצחוק! בצחוק! הכל בצחוק! כן, מותר לצחוק על הכל!):
~אני מגיע בבוקר לבסיס ורואה שבש"ג לא יושב האתיופי שיושב שם בד"כ~
אני: "מה, איפה הכושי?"
השינגימליסט: "היום אין כושי!"
~לומדים על מבנה של מרפאת שטח ועל המיון שעושים הרופא והחובש הבכיר כדי להחליט על דחיפות הטיפול והפינוי בפצועים~
ליאור: "יש כאלה שלא עוברים סלקציה?"
אני: "כושים."
~חייל אתיופי נכנס איתנו לקרנף~
אני (בחשש): "למה יש פה כושי?"
ליאור: "הוא בטח בא לנקות פה..."
~לאחר כמה דקות~
ליאור: "אפשר להירגע, הכושי הלך"
אני: "הכושי עשה את שלו- הכושי יכול ללכת."
_________________________________________________________________________
אנשים שצריך לתת להם כיף:
המורה של שלומי למדעים, שראה ששלומי התנהג יפה בשיעור אז הוא נתן לו במתנה מגנזיום.
*****************
ועכשיו ברצינות
נא להתפלל לרפואת יהודית בת נעמי.
שבת שלום ואחלה חנוכה שיהיה לכם! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
