קיבלתי הצעה שאני לא יכול לסרב לה.
טוב, זו לא בדיוק היתה הצעה, אלא פקודה של המפקד החדש שלי, ומכאן שלא
יכולתי לסרב לה, כי סירוב פקודה זה כלא, ואת הכלא שלי כבר עשיתי ביולי.
בכל אופן, הפקודה הזו מבחינתי היתה כמו הצעה שאי אפשר לסרב לה מאחר
וזו הפקודה הטובה ביותר שקיבלתי בשירות (לפחות מאז שהמפקד בא אליי בוקר אחד ואמר
לי "יש לך עשר דקות לעלות על אזרחי ולהכין תיק, אתה יוצא איתנו לטיול
קצינים!").
עברתי לתפקיד של שבוע-שבוע. משמע, שבוע בבסיס, שבוע בבית. שבוע אני
משגיח על הכשרות במטבח ושבוע אני מסתלבט בבית ומגרבץ עד השחרור הקרב ובא.
ולא, אין לי את זה ביותר ג'ובניק.
יש אנשים שאפילו שבוע-שבוע זה יותר מדי בשבילם, במיוחד בגלל שצריך
לסגור כל שבת שנייה. אבל אני, שמוקף בחברים שהיו סוגרים (במקרה הטוב) כל שבת
שנייה, בלי להיות בין לבין שבוע שלם בבית, לא יכול, וגם לא ממש רוצה, להתלונן על
המצב. זה המצב שהגעתי אליו ונסתרות דרכי ה'. וחוץ מזה, אם לעשות שבוע-שבוע באחד
התפקידים הג'ובניקים בארץ זה העונש שקיבלתי מהמפקדים הבכירים בטייסת, אז כל הכבוד
לצה"ל!
_________________________________________________________________________
במסגרת תפקידי החדש, אני יושב הרבה בחדר הכשרות וישן, בצורה כשרה
כמובן.
מדי פעם, כשאני לא מצליח להירדם, אני מדליק רדיו, וסופר כמה פעמים
ביום משמיעים בגלגל"צ שירים של רד-הוט לכבוד ההגעה שלהם לארץ.
לפחות שיר אחד בשעה, למי שתהה.
שמתי לב למשהו מוזר בדיווחי התנועה שלהם. כשהם מודיעים משהו בסגנון:
"בכביש חיפה-תל אביב הישן עומס תנועה ממחלף גלילות מזרח עד מחלף הסירה, זה
קורה בגלל תאונת דרכים\עבודות בכביש\כל סיבה אחרת" יש לפעמים סיבות ממש מטומטמות.
הסיבה המטומטמת ביותר היא "בגלל רמזור קצר".
ומה, אתמול הרמזור לא היה קצר? למה דווקא היום הרמזור קצר וגורם לעומס
תנועה?!
כאילו שהרמזור קם במצב רוח קרבי ואמר "יאללה, היום אני דופק את
כל הנהגים!" והוא עושה להם ירוקים קצרים בתוספת אצבע משולשת ירושלמית.
_________________________________________________________________________
"אל תשטוף כל עלה בנפרד", הפתיע אותי אחראי הסלטייה באמצע
שטיפת חסה אינטנסיבית, "תחפף קצת! לא צריך שזה יהיה מושלם".
כשאתה עובר מתפקיד של סועד במטבח לתפקיד של אחד מעובדי המטבח, אתה
פתאום מגלה איך האוכל שם מצליח להיות כל כך לא טעים. חוץ מזה, אתה מגלה עוד כמה
דברים שבטח כבר ידעת על אנשי קבע, אבל לא ידעת עד כמה המצב חמור.
"תתרחק מפה!", קפץ עליי טבח בקבע כשניסיתי לפתוח את דלת
הכניסה לחדר הכשרות, "אם אתה נכנס לפה אני נועל אותך ביחד עם שמעון!"
גם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליח להיכנס אל החדר. הטבח בן ה-30 השחיל
אל תוך חור הידית שקית מסובבת של איזה במבה והצליח בעזרתה לנעול את הדלת, בדיוק
כששמעון, טבח בן 40 פלוס, נכנס אל החדר.
"שמעון בעונש", הנגד תפס אותי בכתפיי וסובב את גופי לכיוון
המסדרון, "לך תעשה סיבוב רבע שעה בינתיים."
לא יאומן. עד שסוף כל סוף אני עובד קצת במטבח הזה, או שאנשי הקבע
אומרים לי לחפף, או שהם נועלים אחד את השני בחדר הכשרות ולא מאפשרים לי לעבוד. ממש
כמו ילדים בני שלוש.
עשיתי כמצוות הטבח והלכתי להסתובב קצת. אחרי זמן מה, ראיתי את הטבח
מהלך לו שמח וטוב לב.
"נגמר לשמעון העונש", הוא אמר לי, "אתה יכול לחזור
לעבוד בחדר".
חזרתי אל החדר שעדיין היה נעול עם הקשירה המאולתרת של השקית. מאחורי
הדלת נשמעו דפיקותיו וקריאותיו המאיימות של שמעון, המרוקאי הכבד, שלא חסך בתיאורים
על מה הוא הולך לעשות לנגד שנעל אותו שם.
"אל תדאג שמעון", קראתי לו וניסיתי להתיר את הקשר החזק,
"אני מיד מחלץ אותך!"
לא הצלחתי להתיר את הקשר. למזלי (ולמזלו של שמעון), בדיוק עבר שם עוד
איש קבע צעיר, אתיופי. בחור רציני דווקא. אולי הוא יעזור לי לסיים את המשחק
המטופש.
"מי שם? שמעון?", שאל אותי הנגד האתיופי.
"כן", עניתי, "בוא תעזור לי להוציא אותו מפה"
"לא!", האתיופי צחק צחוק מרושע, "לשמעון מגיע להיות
כלוא פה!"
בסופו של דבר חילצתי את שמעון שהלך לנקום בטבח השני, ואני חזרתי לעבוד
בחדר הכשרות, כשאני תוהה איך הצבא הגיע למצב שבו אחד החובשים הטובים שלו מסולק
למטבח לעבוד שם עם אנשי קבע בני 25-30-40 שמתנהגים כמו בני 6.
את המחשבות שלי קטעה כאפה מתלבשת במיוחד. הרמתי את הראש, זה היה טל,
הקצין בדרגת רב-סרן הממונה של המטבח.
"מה קורה, ג'ינג'י?", הוא שאל אותי כשחיוך מטופש מרוח על פניו,
"אני מקווה שלא השתנת פה על שום דבר היום!"
כל הכבוד לצה"ל!
_________________________________________________________________________
הגיע אלינו לבסיס חייל חדש המתנשא לגובה 2.12 מטרים. הוא שוקל 100
ומידת הנעליים שלו היא 52.
אין מנוס מלספר כמה בדיחות קרש על הבחור:
בטח הוא עושה גלח"צ עם מטאטא.
בטח בטירונות, כשהוא שם את הנשק ב"תלה צוואר" זה היה נראה
עליו כמו סתם תליון.
בטח בשבוע שמירות, עושים עליו שמירות מגדל.
ברגע שהוא יקבל דרגה, הוא יהיה בעל הדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל.
הוא רצה להיות בצנחנים, אבל אמרו לו שהמטוס לא יכול לעלות על גובה של
50,000 רגל.
בטח בטירונות, במקום לינה באוהל צבאי, היה לו פטור של לינה באוהל של
קרקס מדראנו.
אממ...טוב, נגמרו לי...אולי אחשוב על עוד בהמשך (תעזרו לי קצת, אל תהיו יבשים!).
_________________________________________________________________________
אנשים שצריך לתת להם כיף:
-בן ציון סיפר לי
שהשבוע הוא דפק איזה רכב מאחורה. כשהוא ובעל הרכב החליפו פרטים, התברר להם שהנהג היה
המוהל של בן ציון.
אין ספק שדפיקת
האוטו של המוהל שלך מאחורה זו סגירת מעגל שקשה למצוא כמותה. ואין לי מושג למי מגיע
הכיף בכל הסיפור הזה. למוהל? לבן ציון? לאלוקים?
-צריך לתת כיף, או פרס נובל, לבן אדם שיצליח לפתח איזו שיטה או איזה
אביזר שמאפשר לקרוא ספר בצורה כזו שלהחזיק את הספר לא יהיה כרוך בעינוים סיניים
עתיקים.
מעולם לא המציאו תנוחה טובה שבה שוכבים במיטה וקוראים ספר. זה תמיד
שבור את הגף או מכאיב בידיים או מאמץ מדי את העיניים.
ומילא במיטה, אבל לקרוא ספר בשירותים זה בכלל נשגב מבינתי. מעולם לא
הצלחתי לעשות את זה בלי התערבות של אצבעות הרגליים שלי.
מי שיתן לי שיטה באמת טובה לכל העניין, יבוא על שכרו, אני מצהיר!
_________________________________________________________________________
פתאום קלטתי ש...
איזה באסה לטכנאי מזגנים. תמיד חם להם בזמן שהם עובדים.
כמה זה אירוני שבפורום "גמילה מסמים" מבקשים ממך לכתוב
סיסמא ושם משתמש.
_________________________________________________________________________
_________________________________________________________________________
-אני: "מי זה החזן הזה?"
שמוליק: "הוא החזן הראשי של המשטרה...חזן מנאייק."
-אני: "עוד מעט ראש השנה ואתה תעלה למשפט מול אלוקים על כל
החטאים שעשית"
ליאור: "נראה לי שאני הולך לסגור כיפור מהריתוק שהוא הולך להאכיל
אותי."
-אני: "מתי יצאת מהארון"
עדן: "מעולם לא ממש יצאתי מהארון"
אני: "בסדר, אבל מתי הבנת שאת לסבית?"
עדן: "כשראיתי אותך."
-אני: "אני כבר לא במרפאה, העבירו אותי לכאן"
תורן מטבח: "ואיך יצאת מהמרפאה? בשקט וביפה?"
אני: "אם כניסה לכלא ופסילת מקצוע זה בשקט וביפה, אז כן..."
-אני: "אבל אני מה זה מפנק אותם"
מנש: "נו ברור, אם אתה לא תפנק אז מי יפנק?"
אני: "לאומי קארד."
-יוסי: "כמה סידרס זה לדעתך? תביא לי איזו הערכה גסה"
אני: "הייתי נותן לך הערכה גסה, אבל אין לי מושג מה זה סידרס, אז
במקום זה אני אתן לך מילה גסה: ^#@^%$^&".
-שובל: "זה היה בטקס ההוא, נו...איזה טקס זה היה? הטקס ההוא עם
השמות של כל החיילים המתים מהבסיס"
אני: "טקס יום הזיכרון..."
שובל: "זהו, אני לא בטוחה, אולי זה היה טקס יום השואה..."
************
שבוע טוב, מחיות אפרסק! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
