לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

זוכרים שסיפרתי על הכיור בבית שהחליט להתנתק מהקיר במקלחת ולהתרסק על הרצפה? בטח שאתם לא זוכרים, אבל מצהיר לכם שזה קרה.

אבא ואמא החליטו להביא שיפוצניק שיתקן את העסק הזה ועל הדרך יעשה אקסטרים מייקאובר כללי לאמבטיה ולשירותים בדירה.

כל בני המשפחה ארזו את פקלאותיהם ושמו פעמיהם (אין לי מושג איך מבצעים את הפעולה של אריזת פקלאות ושימת פעימות, אבל תזרמו איתי) אל ביתה של סבתי בידיעה שהם הולכים לגור שם בשבוע וחצי הקרובים. אבל אני החלטתי לא להיכנע ללחץ החברתי, לא ללכת אחרי העדר, לא לשחות עם הזרם ונשארתי בבית עם הפייסבוק.

כדי להיערך לקראת תנאי המחייה החדשים, פרסמתי בפייסבוק הודעה בה אני מחפש מקלחת, כי זה כל מה שחסר לי במהלך השיפוץ. לצחצח שיניים אני יכול במטבח, קקי אני יכול לעשות בעבודה ופיפי אני יכול לעשות בכל מקום. אבל מקלחת זו הבעיה הקשה. וכמו יהודי טוב, גם אני יכול לשרוד בכל תנאי, עד שהמקלחת מכריעה את הכף.

לאור הפרסום בפייסבוק, קיבלתי הרבה הצעות אירוח, חלקן בחזקת הצעות מגונות (הזמין אותי איזה גיי שאני בכלל לא מכיר), אבל אז נזכרתי ששמוליק ודנה גרים מרחק הליכה קצרצר ממני, אז גם את הפינה הזו סגרתי בקלות.

ומאז, הכל הפך להיות פשוט וקל:

אני: "כבר חוזר, שוקי, אני יורד להשתין"

שוקי: "מה זה יורד להשתין? תהיה בנאדם! תשתין מהחלון!"

שוקי: "איזה אירוני זה שדווקא לך לקחו את השירותים מהבית"

אני: "כן, אני כל יום מספיד ומקונן על חורבתו של החדר"
שוקי: "אשכרה זה כמו חורבן בית המקדש הפרטי שלך"

אני: "לפני שנביא את האסלה החדשה אני אעשה טקס הנחתה חרס הפינה".

************

הכל היה טוב ויפה, עד איזה לילה שבו חזרתי הביתה מסטול. לפני שעליתי לדירה, השתנתי קצת בחצר, כשלפתע אני קולט מודעת אבל גדולה מתנוססת מעליי. מסתבר שהשכן מלמעלה מת. הרגשתי כאילו אני משתין לו על הקבר. זה היה לא נעים.

למחרת התעוררתי עם האנגאובר ועם קקי עצבני שתקף אותי. לעזאזל! אני בבית ולא בעבודה, אין לי איפה לחרבן!

החלטתי לעשות מעשה, לקחתי דלי ספונג'ה, עטפתי אותו בשקית, הנחתי שרפרף למרגלותיו, התיישבתי עליו והתחלתי במלאכה.

את התוצאות העליתי לפייסבוק. התגובות לא איחרו לבוא:

____________________________________________________________________________ 

אז פתאום אבא שלי הטיח בי את המשפט ששינה לי את החיים:
"גם אנחנו זכאים לדרכון ספרדי!" *ברקים ורעמים*
"למה אתה חושב?", שאלתי בזלזול.
"כי אנחנו צאצאים לגירוש ספרד", אבא ענה, "מה, לא ידעת?"
"גוווועעעעעעעללללדדדדדד!!!!!!"

אבא המשיך לספר על התגלגלות משפחתנו מספרד לאירופה ועל שמות המשפחה שהוחלפו ושונו במהלך הדורות, אבל אני נשארתי מכונס בעצמי, לבד, בחושך ורק חשבתי לעצמי: אני ספרדי...

אני, הג'ינג'י החיוור, 
אני צאצא לגירוש ספרד.

אני, שבאופן קבוע מחזיק טישו בכיס וקרם הגנה בתיק,
אני שחור.

אני, שרק היום אכלתי גפילטע פיש, הרינג, קיגל וטשונט,
אני פרענק.

אני, שבכל פסח לא אוכל חמץ וקטניות, אלא רק תפוחי אדמה, משל הייתי סבי ז"ל ומשפחתו שנספו בשואה,
אני שוורצע.

ואז נפל לי האסימון. 
לפתע הבנתי מאיפה נובעים החיבה והבקיאות שלי במוזיקה מזרחית.
לפתע הבנתי מה מניע אותי לנעול נעלי קט-רגל של פומה כל חיי.
לפתע הבנתי איך הסתדרתי במטבח הצבאי ובכלא 6.
לפתע הבנתי למה אני מעדיף חשיש וערק על פני אלכוהול אירופאי.

צדק מי שאמר- כתום זה השחור החדש.

__________________________________________________________________________ 

אני בחיים לא אבין פמיניסטיות...

מצד אחד, הן אומרות שנשים כמו חן טל הן סמל לחופשיות ושחרור ועוצמה נשית. מצד שני, כשבחורה מנענעת קצת את הטוסיק בפרסומת בטלוויזיה זו החפצה מגעילה של נשים. למה? כי שילמו לה על זה? כי היא לא עשתה את זה מתוך רצון חופשי של להראות לעולם שהיא אישה חזקה ועושה מה שבא לה? מה הסיבה? אני באמת מנסה להבין את ההיגיון מאחורי זה.

ועוד משהו, מה הקשקוש הזה של "אחת מכל אחת נשים חוותה הטרדה מינית"? הלו, אתן קצת מתבלבלות. להפוך כל הערה או מבט להטרדה מינית זה כמו להתייחס אל גרפיטי כאל טרור. לכל אחד מותר להסתכל ולכל אחד מותר לדבר, ואם בא לי להטריד אותך קצת זה לא חייב להיות קשור למין שלך, לפעמים גם סתם מתחשק לי להטריד אנשים ללא הבדלי דת, גזע ומין. הטרדה פלורליסטית שכזאת.

__________________________________________________________________________ 

-ברגר: "מישהו בכביש שואל אותי איך יוצאים לכיוון פתח תקווה, אני מכוון ומנופף לשלום, מבסוט על עצמי. פתאום קלטתי שהטעיתי אותו... בז לעצמי..."

אני: "אל תרגיש רע עם עצמך. אם היית מכוון אותו נכון הוא עוד עלול היה להגיע לפתח תקווה".

 

אני: "מאז שאני ספרדי אני מבין למה אני אוהב מוזיקה מזרחית"-

מאור: "הכל התבהר כשהתכהית".

 

 

אני: "אני אביא חום ואתה תביא ירוק"-

מני: "הוו סופסוף דו קיום!"

 

-אני: "מה קורה, כפרה?"

דנה: "וואו, זו הפעם הראשונה שאני רואה כפרה במשפט מנוקד כמו שצריך!"

 

 

~בבית הכנסת, קוראים בתורה את פרשת כי-תשא. דוד שלי ואני מדברים על הטסט שנכשלתי בו~

מתפלל אקראי: "שש... אל תדברו בזמן קריאת התורה!"

אבריימי: "דיברנו על הפרשה"

המתפלל: "כן? על מה דיברתם?"

אני (עושה תנועה של הגה): "כי-תיסע".

 

 

שיהיה סופ"ש לפרצוף, מגדלי עציצונים!