להומלסים
בדיזינגוף יש קטע מוזר כזה שהם מקבצים נדבות ליד הכספומט, כאילו הם חשבו על
ההזדמנות לנצל אותך בדיוק כשאתה מוציא כסף. אבל אם היו חושבים עד הסוף, הם היו
מבינים שדווקא ליד הכספומט נמצאים אנשים נטולי כסף שכל מה שהולך להיות ברשותם זה
שטר גדול שהם לא ממש הולכים להוציא עליהם. כך שכל מה שהם משיגים, בסופו של דבר, זו
סחיטה רגשית של "תראה איך הכסף שלך משתלשל פה מתוך הקיר בזמן שאני משלשל כאן
על הקיר".
חלאות!
מה שמעניין אותי
בכל העסק הזה של הומלסים זה איך הם בוחרים איפה להיות הומלסים. בתור מחוסר דיור,
לפי מה אתה קובע איפה להתגורר? (מה ההבדל בין "לגור"
ו"להתגורר"?) האם גם הומלסים מעדיפים לגור בתל אביב ולא חס וחלילה בפתח
תקווה?
ובעצם, אם אתה
הומלס ש(לא) גר בשכונת יוקרה, האם זה נחשב שיש לך יותר מהומלס ש(לא) גר בשכונת
עוני?
מצד אחד, ההומלס
התל אביבי יכול להתלהב על ההומלס הדימונאי שהוא עילאי ובורגני. ומצד שני, כדי
שמחוסר הדיור התל אביבי ישיג את הדירה שהוא מעוניין בה הוא צריך יותר ממה שמחוסר
הדירה הדימונאי זקוק לו. לכן בעצם להומלס הדימונאי יש יותר (או חסר פחות) מלהומלס
התל אביבי!
ובכלל, אתם
חושבים שהומלסים תל אביבים הם שמאלנים?
יותר מדי מסובך
כל העסק הזה...
___________________________________________________________________________
תרגיל עם 3 נעלמים:
טוב, כל העסק הזה של המטוס המלזי נהיה כבר יותר מדי מוזר. זה כבר הרבה
יותר ממצחיק. זה אשכרה מטוס שהלך לחפש את עצמו במזרח ועכשיו אף אחד לא מוצא אותו.
כנראה היה לו כיוון ממש מיוחד.
בסופו של דבר הוא חייב להימצא במקום מסוים. לכן אני בטוח שאיפשהו,
בעולם מקביל, גיל ססובר ויהודה סעדו יושבים על המטוסה מלזי ומלקקים סוכריות על מקל
בצורת תרנגול.
אני יודע אני יודע, עכשיו אתם תגידו שהלקקנים בצורת תרנגול לא נעלמו
מהעולם ושבדיוק הביאו לכם כזה במשלוח מנות הקודם. אוקיי, סבבה, יא הורסתי בדיחות
מטונפים, עכשיו בואו תמצאו לי את גיל ססובר!!!
ד"א, יש סיכוי סביר מאוד שהנווט של אותו מטוס היה רון ארד. תחשבו
על זה.
___________________________________________________________________________
אם הייתם קולטים
שבמקום בו קניתם בשנה שעברה את העראק שלכם הוא עולה עכשיו פי 2, מה הייתם עושים?
-קונים ושותים
כמה שיותר מהר כדי לשכוח את המחיר המטורף
-מתארגנים על
משהו אחר
-כל התשובות
נכונות
אז כמיטב המסורת
(או בקיצור, כמו בשנה שעברה), התכנסנו בבית משפחת נסים. פתחנו שולחן ועשינו את מה
שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: שטויות.
כמו כל אירוע
שמכבד את עצמו, זה התחיל מסלפי קבוצתי (גרופי).
ואז התחלנו לשתות
ומהר מאוד זה התחיל להשפיע
ואיך אפשר בלי סלפי סיום מביך
__________________________________________________________________________
שתי בדיחות
קינדר סוטות לסיום:
שבת שלום, תולי פרשנדתים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
