אוריה בר-מאיר האח העביר לי שרביט, שזה נשמע ממש גיי, אבל זה בסך הכל
אומר שהוא קצת מעורר אותי מתרדמת ישראבלוג שלי ומאתגר אותי לכתוב על הספרים שהכי
השפיעו עליי.
טכנית, אם אני אצטרך לכתוב באמת על הספרים ששינו אותי והפכו אותי למה
שאני היום, כנראה שאצטרך לכתוב פה על התנ"ך, על "ג'ינג'י" ועל
"סיר הסירים", אבל ברור שמצפים ממני למשהו ברמה גבוהה יותר. אז קבלו
חמישה ספרים, שאני לא יודע אם הם שינו את חיי, אבל הם ללא ספק יצירות מופת שאני
ממליץ לכל אחד לקרוא.
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה – מארק האדון:
הספר הזה, שמסופר מנקודת מבטו של נער בן 15 הלוקה ככל הנראה בתסמונת אספרגר, היה הספר "לגדולים" הראשון שקראתי. בזמן שכל חבריי
התלהבו מהארי פוטר, שר הטבעות ושאר ספרי הפנטזיות שהגיעו אז לארץ, אני מצאתי את
עצמי נגנב מספר מוזר על ילד שמנסה לגלות מי רצח את הכלב של השכנה שלו. אני אוהב את
העלילה הלא לינארית של הסיפור, אני אוהב את העובדה שהילד עורך את הסיפור
בצורה של, ובכן, ילד אוטיסט, בלי לשים לב שהוא גולש לפרטים לא קשורים שכנראה
מעניינים רק אותו. אני אוהב את זה שלילד אין הומור. אני אוהב שהעמודים ממוספרים
במספרים ראשוניים. בקיצור, אני אוהב שמדובר בספר לא קונבנציונאלי עם הרבה מתח
ודרמה. ספר חובה מבחינתי.
הכלב היהודי – אשר קרביץ:
אם חשבתי שזה מגניב לאללה שמארק האדון הצליח לכתוב סיפור מנקודת המבט
של ילד אוטיסט, אז אשר קרביץ הוכיח לי שאפשר לעשות את זה מדהים פי כמה וכתב
סיפור מנקודת מבט של כלב. כשניסיתי להתקבל ללימודי קופירייטינג בתרצה גרנות ביקשו
ממני לכתוב קטע קצר דרך עיני כלב, ממש כמו בספר. אין ספק שאת ההשראה קיבלתי מהספר המדהים
הזה שמציג את הכלב "כורש", שגדל בבית יהודי בגרמניה של מלחמת העולם
השנייה ועובר את חוויות השואה. אני כמעט לא זוכר קטעים מהספר (חייב לקרוא אותו
שוב), אבל אני זוכר שממש הופתעתי בכל פעם מהיכולת של קרביץ לתאר סיטואציות שבעל
חיים לא אמור להכיל אותן, אבל הוא איכשהו עשה זאת. והפרולוג זכור לי כקטע מטורף
בפני עצמו.
מלך החומוס ומלכת האמבטיה – אילן הייטנר:
בכל הנוגע לספרים אני תמיד נמצא בפיגור. גם אל ספריו של אילן הייטנר
הגעתי באיחור יחסי, אחרי שקוראים רבים מהבלוג אמרו שאני חייב לקרוא אותו כי אנחנו כותבים דומה. אז
יום אחד עשיתי מעשה וגנבתי את "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" מארון הספרים
של נריה ו...וואללה, התאהבתי. אין פה עלילה מסובכת או מוטיבים מיוחדים כמו בשני הספרים
הקודמים שציינתי פה. רווק תל אביבי, סיפור אהבה, כתיבה דרמה-קומית. קצת עלילה,
הרבה מחשבות קיומיות. והכל מדויק, חד, שנון מצחיק מרגש, מותח ומפתיע. מיותר לציין
שאחרי הספר הזה גנבתי מנריה גם את "חכמת הבייגלה", "קציצות"
ו"האידיוט המושלם". עכשיו אני מחכה לספר הבא שלו.
אינהו – אתגר קרת:
כשנעם הגיעה למרפאה שלנו, קלטנו שהיא משתחררת חמישה ימים אחריי, אז
הבטחתי לה בצחוק שאני אארגן לעצמי דפוק ושנשתחרר ביחד. אחרי שעליתי למשפט על
תעלולי השתן שלי ונשלחתי לחודש בכלא 6, נעם הרגישה קצת אשמה (למרות שזה בכלל לא
קשור אליה) והביאה לי לכלא את "צינורות" ואת "אניהו" של קרת.
את צינורות כבר הכרתי ואהבתי מאוד. אניהו היה כמו שדרוג אדיר. אני מת על סיפורים
קצרים ואתגר קרת הוא אשף בתחום. אפשר ללקק כל משפט וכל מילה בספר הזה, במיוחד
כשאתה קורא אותו בכלא, כשאתה מנותק מכל דבר אחר בעולם ואין לך שום דבר על הראש. רק
אתה והמילים העוצמתיות האלה.
הסיפור שהכי אהבתי שם היה "לכלוך", אותו הוא פרסם גם באתר
"במה חדשה". כל כך חזק!
שעיר, לעזאזל – אפרים קישון:
את היסודות לספר הזה כתב קישון בשנות הארבעים, כשנרדף ע"י הנאצים
באירופה. מי שחושב שהומור שחור נועד לאנשים חסרי לב, כנראה לא מבין שבלי ההומור,
היהודים בשואה כבר מזמן היו מתאבדים. אפרים קישון, בעיניי הסופר המוכשר ביותר
בתולדות ישראל, הצליח בתור עולה חדש להמציא פה שפה וסגנון חדשים ומלאים בהומור,
כתב ספר שלם על מפלגה שקמה במטרה להשמיד את כל הקרחים במדינתם. נשמע הזוי, אל ברור
שזה לא הזוי יותר משואת היהודים. עוד לפני אותו ספר יצא לי לקרוא את סיפוריו הקצרים
של קישון ב"ספר משפחתי", אבל לא האמנתי שאפשר להחזיק ספר שלם שבו הקורא
נחנק מצחוק כל כמה דקות. פשוט קומדיית טעויות שנונה ובועטת שכל יהודי וכל ישראלי
חייבים לקרוא. מבחינתי, מדובר בספר הטוב ביותר שקראתי בחיי.
****************************
רציתי לכתוב פה קצת על מה שעשיתי ומה שעבר עליי כל תקופת החגים, אבל
המקלדת שלי מקרטעת ואני נאבק בה כדי להשלים את המשפטים.
אני מעביר את השרביט ל-Dragon 18, ל-Pleasure ולאזרחית קיין. אבל אלו
סתם בחירות אקראיות מתוך המגיבים האחרונים שלי. כל אחד יכול לראות את עצמו כאילו
הושטתי לו את השרביט שלי והבטחתי לו עד חצי המלכות.
מועדים לשמחה ושבוע נפלא, אתרוגים חסרי פיטם שכמותכם! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
