דברים שרואים משם לא רואים מכאן....

שום דבר לא מתקדם, לא משתנה.

הכל באותו מצב.

כאילו שאני ב"סטנד ביי" כבר מלאן זמן. מחכה שיקראו בשמי, שתהיה התפתחות מעניינת בעלילה.

אבל כלום לא קורה.

העתיד [התנועתי] שלי עדיין מעורפל.

בקן, כל דבר שקורה לא מפתיע אותי ובייחוד לא מרגש.

במשפחה שלי, הכל מטקטק כמו שעון, כל עינייני החתונה של אח שלי הסתיימו סופית אתמול בשבת חתן. שלמען האמת, אף על פי שהיתה לי תחושה שעכשיו יש לי ניסיון במלצרות [עכשיו אפשר ללכת לרעיון עבודה בנאפיס!XD] דיי נהנתי. עכשיו עד לחתונה הבאה במשפחה, של בן דוד שלי =]

החבר שלי אי שם בצפון, ונמאס לי מזה שאני יותר חברה של הפלאפון שלי מאשר של החבר שלי.

אני מרגישה לא מאותגרת. שאין לי למה לשאוף.

ויש לי טיול גוצ בסופש ואני בכלל חסרת כוחות ועצבים.

ואני יודעת שאני נלחמת עם עצמי, בכל דבר שאני צריכה לעשות, בחשיבה שלי, בגישה שלי ובייחוד- בעתיד שלי.

והעיקר, לחייך.