יומני כוכבים

קיבלנו הזמנה לקונצרט של התזמורת הסימפונית חיפה. הרפטואר היה מגוון: הפתיחה לעטלף מאת שטראוס [השני], סימפוניה מס' ארבעים ומשהו מאת היידן, והרביעית של מאהלר.

אם אמא שלי היתה מגיעה לקונצרט, היא היתה אומרת: "הם משתדלים".

אני אומר שיש להם הרבה מאד עבודה. כרגע, הם נשמעים בערך כמו הסימפונט של רעננה או משהו, אבל ניכר שהם משתפרים.

נועם שריף ניצח, ומאז משהו כמו שנה הוא המנהל המוסיקלי שלהם וכו'. יש לו מוניטין של מישהו שיכול לקחת תזמורת בינונית שנמצאת על הקרשים, ולהביא אותה למצב של תזמורת בינונית שלא נמצאת על הקרשים. נראה..

בפרק הרביעי של מאהלר הצטרפה זמרת (זאת לא היתה הפתעה, מאהלר כתב את זה) שכחתי את שמה, אבל היא היתה נקודת האור היחידה בקונצרט, ולא רק בגלל שהיא נקבה. לתזמורת היה לאן לשאוף כשהיא שרה, וזה הפך אותם לקצת פחות גרועים.

היה לי חבל, בעיקר בפרק השלישי של מאהלר, שאני לא נמצא בבית ומקשיב ליצירה בביצוע איזו תזמורת אירופאית מובילה [או, לכל הפחות, הפילהרמונית הישראלית].

לפחות לא שילמנו. איכס, איזה מגעיל אני..