אני אוהב את הלילה.
מרגיש בו יותר בטוח [פרט, אולי, למקרים קיצוניים של לילה בסביבה עירונית צפופה]. יודע שקשה יותר להפתיע אותי בלילה.
רואה יותר טוב בלילה. וגם שאר חמשת חושיי מחודדים יותר בלילה.
עד שהתגייסתי, לא ידעתי דבר אודות הלילה.
מבחינתי, לילה היה השעות אחרי שהשמש שקעה.
בתור מישהו שגדל בעיר קטנה, ומעולם לא לקח חלק בפעילות של תנועת נוער וכו',
היום אני מבין שמה שהכרתי בתור לילה, הוא בעצם זהה ליום, רק מעט יותר חשוך [מבחינה פיסיקלית, הרבה יותר חשוך].
מספר שבועות אחרי שהגעתי לצבא ההגנה לישראל,
בשבוע שדאות,
אחד המכ"ים נאם בפנינו בלילה,
ואמר [בניגוד להרבה קלישאות שנאמרו, זאת היתה אמירה משמעותית] שאנחנו צריכים ללמוד לאהוב את הלילה.
השימוש בפועל א.ה.ב., בהקשר צבאי, היה מאד בולט. ולקחתי את זה לתשומת ליבי.
מאז - אני [במלוא מובן המילה] אוהב את הלילה.
ניתן להקיש מהשימוש הרגיל במילה "אוהב", לתחושות שלי כלפי הלילה.
במהלך השרות הצבאי שלי, הכרתי את הלילה היטב, ושהיתי במחיצתו [לרב עם עוד אדם או יותר, לעיתים לבד] שעות ארוכות.
שבועות ארוכים עברו עליי כאשר אני ישן במהלך היום וער במהלך הלילה.
ולא סתם לילה, אלא לילה עשיר בריחות-לילה, קולות-לילה, חיות-לילה, מראות-לילה ושלל תחושות-לילה נוספות.
שבועות הניווטים, שאותם ביליתי לרב עם עוד חבר בצוות, הם הדבר הכי רומנטי שאפשר לעשות.
מבחינה זאת, חבל שאני לא הומו. עד כה, לא יצאתי להגשים זאת עם בת המין היפה.
בכל זאת, ללכת מרחקים ארוכים בלילה, זה לא [נחשב לדבר] נעים במיוחד..
החדר בו אני כותב את הטקטס הזה הוא בעצם מרפסת שפונה לואדי מיוער.
[אף שאנו מתגוררים פה כבר מספר חודשים,] רק אתמול למדתי שניתן להרגיש מעט לילה, אם פותחים את התריס לרווחה ומניחים לו [ללילה] לחדור.
הלילה כאילו קורא לי אליו, ואני בוחר להשאר באור [המלאכותי].
זה גם לא מקובל, להסתובב סתם ככה באמצע הלילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
