יומני כוכבים

"...

מדהים!

לא האמנתי למראה עיניי.

היו אלו טיוטות ראשונות ויחידות...

של יצירות מוסיקליות,

אך לא ניכר בהן כל תיקון.

אף לא אחד!

הוא פשוט...

העלה על הכתב את היצירות...

שכבר היו כתובות במוחו!

דף אחד דף....

כמו קיבל הכתבה.

והן היו מושלמות...

יותר משניתן לתאר.

הזז תו אחד,

והשלמות תפחת.

העתק משפט מוסיקלי אחד ממקומו,

והמבנה כולו יקרוס.

היה לי ברור...

הצליליים ששמעתי אז בארמונו של הארכיבישוף

לא היו מקריים.

כאן, שוב,

היה קולו של אלוהים.

לטשתי את עיניי בתיבות...

של שרבוטי הדיו המוקפדים,

וחזיתי ביופי מוחלט.

 ..."

Astounding! It was actually beyond

belief. These were first and only

drafts of music yet they showed no

corrections of any kind. Not one. 

Do you realize what that meant?

He'd simply put down music already

finished in his head. Page after

page of it, as if he was just taking

dictation. And music finished as no

music is ever finished.

Displace one note and there would be

diminishment. Displace one phrase,

and the structure would fall. It was

clear to me. That sound I had heard

in the Archbishop's palace had been

no accident. Here again was the very

voice of God! I was staring through

the cage of those meticulous ink-

strokes at an absolute, inimitable            

beauty.