יומני כוכבים

כבר התייחסתי פה לעונות השנה של ויואלדי.

ועכשיו - אני מאזין [כנראה בפעם העשירית בשבוע האחרון] ל- CD מעניין שבו ארבעה כנרים [שלושה מהם ישראלים, ואחד "סתם" יהודי] מבצעים את עונות השנה, כל אחד פרק אחר, כולם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה [פסטיבל הוברמן, תל-אביב, ישראל, 1982] [מסתבר שיש גם גרסת VHS...].

כשאני שומע את התזמורת מנגנת עם איזשהו סולן ישראלי [או, לפחות, יהודי אוהב ישראל] מהליגה העולמית, אני מרגיש כאילו הנגנים משתדלים יותר מהרגיל. הם רוצים להצליח ביחד עם אותו סולן ישראלי, לפאר אותו, להתפאר עמו - הכל באמצעות מוסיקה.

אני מניח שבעתיד אני גם אכתוב כמה מילים על כל אחד מהכנרים ב- CD.

עוד על עונות השנה של ויואלדי:

כפי שיכול אדם המורגל במוסיקה קלאסית "להרשות לעצמו" להנות ממוסיקה פשוטה יותר [ = בסיסית יותר, לאו דווקא יפה פחות, לעיתים בנאלית וצפויה], כך אני חש כלפי עונות השנה - ביחס ליצירות אחרות "רציניות יותר" / "עמוקות יותר" / "מורכבות יותר".

על הפילהרמונית:

• מאד הייתי רוצה שהתזמורת תחזור לעצמה, ותהיה, כמו פעם, אחת התזמורות הטובות בעולם. יש רק דרך אחת להגיע לשם: להתחיל להקליט, והרבה. השקעת משאבים בהקלטות, יוצרת מוטיבציה להשתפר בפרטים הקטנים.
• ובלי קשר - כשאני שומע את התזמורת בפריפריה, תמיד יש הרגשה [וזה לא מקצועי מצד הנגנים] שהם מנגנים פחות טוב. כביכול חושבים ש - "מי כבר מבין משהו ב *****-****.