יומני כוכבים

"...

28

החור של התחת. אפשר לומר זאת אחרת, למשל, כמו
גיום אפולינר: השער התשיעי של גופך. השיר שלו על
תשעת השערים בגוף האישה מופיע בשתי גרסאות:
הראשונה, במכתב שכתב בחפירות ב- 11 במאי 1915
ושלח לפילגשו לוּ, והאחרת נשלחה מאותו מקום
לפילגש אחרת, מאדלן, ב- 21 בספטמבר של אותה שנה.
השירים, יפים שניהם, שונים בדימוייהם אך בנויים
באותה מתכונת: כל בית מוקדש לאחד משערי הגוף של
האהובה: עין אחת, העין האחרת, אוזן אחת, האוזן
האחרת, נחיר ימין, נחיר שמאל, הפה, ולאחר מכן,
בשיר של לו: "השער של עכוזך" ולבסוף, השער
התשיעי, הפות. לעומת זאת, בשיר השני, המוקדש
למאדלן, מתרחש בסיום שינוי מעניין בין השערים.
הפות יורד בדרגה אל המקום השמיני וחור התחת
הנפתח "בין שני הררי פנינים" הוא שיהפוך לשער
התשיעי: "מסתורי אף משאר השערים השונים", שער
"קסמים שאותם הס מלהזכיר", "השער העליון".

אני חושב על אותם ארבעה חודשים ועשרה ימים
המפרידים בין שני השירים, ארבעה חודשים שאפילונר
בילה בחפירות, שקוע בחלומות ארוטיים נסערים
בהקיץ, שהובילוהו אל השינוי הזה של זווית הראיה,
אל ההארה הזאת: חור התחת הוא הנקודה הפלאית
שבה מתרכזת כל האנרגיה הגרעינית של העירום. השער
של הפות חשוב, ודאי (מי יעז להכחיש זאת?) אך
חשוב באופן רשמי יותר מידי, מקום רשום, מסווג, נתון
בפיקוח, מפורש, נבדק, מנוסה, שמור, מהולל, נחגג.
הפות: צומת סואן שבו נפגשת האנושות המלהגת,
מנהרה שדרכה עוברים דורות. רק הפתאים ייאותו
להאמין באינטימיות של אותו מקום, ציבורי יותר מכל
האחרים. המקום היחיד האינטימי באמת, שלנוכח
האיסורים החלים עליו נרתעים ממנו אפילו הסרטים
הפרונוגרפיים, הוא חור התחת, השער העליון, עליון
כי הוא המסתורי ביותר, הסודי ביותר.

חוכמה זו, שעלתה לאפולניר בארבעה חודשים תחת
כיפת הפגזים, ונסן הגיעה אליה במהלך טיול אחד עם
ז'ולי, שאור הירח עשאה שקופה.

 ..."

פרק 28 מתוך "ההנאה שבאיטיות" מאת מילן קונדרה.