חלמתי שאבא שלי ביים את המוות שלו
חלמתי שהוא פתאום מגיע אחרי 4 שנים, כלומר שנתיים מהיום.. (והיה משו עם שישים יום, נראה לי 4 שנים ושישים יום)
ושהוא עשה את זה כי הוא רצה קצת שקט והיה לו נמאס והוא רצה לצאת (לבילויים גם וכאלה) ובין היתר גם להיות עם נשים אחרות..
כשהוא הגיע לא אני ראיתי אותו, אמא שלי סיפרה לי הכל, אבל בראש שלי ראיתי גם את כל מה שסיפרו לי
ואמא שלי שמחה מאוד שהוא הגיע והתרגשה
כעסתי עליה שהיא שמחה כל כך ושהיא מוכנה ככה לסלוח לו כמו כלום וכעסתי עליו נורא, פחדתי לראות אותו, ולא רציתי לראות אותו, זה מוזר..
הייתי בחדר שלי ואמא שלי אמרה לי שהוא צריך להגיע ואז אני זוכרת שהתחלתי לבכות ואמרתי שאני לא רוצה לראות אותו ואני חושבת שהסתכלתי דרך החלון שלי ופחדתי לראות שהוא מגיע.
יצאתי מהחדר שלי החוצה לחצר ואחותי הקטנה היתה בבריכה ושמעתי דפיקות ממש חזקות בדלת וידעתי שזה הוא.
ונכנסתי הביתה בלחץ ובכיתי ונעלתי את הדלתות וסגרתי את החלונות והכל ובכיתי בהיסטריה ואמרתי "אני לא רוצה לראות אותו, אני לא רוצה לראות אותו" שוב ושוב
ואז היה שלב שבו כביכול מישו מצלם את אבא שלי מדבר (באו לראיין אותו על זה) ואמא שלי, שמהשלב הזה כבר נראתה מרירה. יושבת על שפת הבריכה, עם הרגליים במים, שותקת עם פרצוף רוגז נראית קצת כמו ילדה קטנה (לקרוא למה שיש לי בחצר בריכה זה עלבון לכל שאר הבריכות בעולם, זה יותר דומה למין גיגית שתקועה באדמה)
ואז אבא שלי מתאר שהיא לא מדברת עכשיו כי ככה היא כשהיא כועסת..
*זה היה מן חלום בהמשכים, והוא היה גם דיי מלחיץ רב הזמן כי התעוררתי ממנו כמה פעמים ושיננתי אותו לעצמי בראש כדי לא לשכוח וכל פעם שנרדמתי המשכתי לחלום את אותו החלום, כך שהיה גם שלב שבו אחותי הגדולה כביכול מספרת לי על הביום מוות של אבי ואני אומרת לה שהייתי בטוחה שחלמתי את זה..
עוד דבר שקרה הוא שאני מדברת עם אמא שלי והיא מספרת לי (כמו שאמרתי במרירות כבר, היא לא נראתה שמחה יותר אלא עצובה כבר) שאבא שלי עומד לחזור הביתה אבל רק בתנאי שהכל יהיה ככה, כמו שהוא רוצה..
שהוא יוכל להמשיך לצאת ולחזור מתי שבא לו ולהיות עם נשים אחרות
ואמא שלי הסכימה.
ואני צעקתי עליה וכעסתי ואמרתי לה "מה את פראיירית?" וכל מיני דברים בסגנון.
כל הזמן היתה לי את התחושה של הפחד, שאני לא רוצה לראות אותו כי אחרי כל כך הרבה זמן, ואחרי שאני כבר "רגילה", פחדתי מזה שהוא פתאום יחזור..
ופחדתי לראות אותו ושהוא ילך אחרי זה שוב.
היו לי הרבה חלומות שבהם המוות שלו כביכול לא באמת קרה, פעם שזו היתה טעות ופעם שהוא פתאום סתם ככה חוזר ואפילו שהמדינה ביימה את המוות שלו וזה סוד שהוא חוזר...
אבל תמיד זה היה מלווה בהתרגשות גדולה ושימחה
מוזר לי שהפעם הוא זה שביים את המוות שלו, והסיבות לכך וגם שלא רציתי לראות אותו ותחושת הפחד שליוותה אותי לאורך כל החלום..
שיערתי לעצמי כל מיני השערות
שאולי איפשהו עמוק אני בעצם כועסת עליו שהוא "עזב" אותנו,
שאנחנו נשארנו עם כל החרא..
למרות שאף פעם לא חשבתי ככה
(כמו שילדים קטנים כועסים על מתים כי הם כביכול נטשו אותם)
זה שהוא מביים את המוות שלו בשביל שקט, זה נראה לי יכול לומר שזה שהוא מת- הוא הלך ל"עולם שקט" ואנחנו נשארנו כאן עם כל הבעיות והלחץ והמוות שלו..
אבל מה הקטע של הנשים האחרות והיציאות..
והמוטיב של הבריכה שחוזר על עצמו, (החלום מלכתחילה התחיל בבריכה שאני ואמא שלי היינו בה) וזה לא שאנחנו באמת נכנסים הרבה לבריכה או משו במציאות..
בכל מקרה זה הכל לעכשיו, אני ממשיכה עם העבודה הפנימית שלי
ואני קמה בבקרים ועושה ספורט על הבוקר J
ומזה הרבה זמן שאני לא חלמתי (או לא זכרתי שחלמתי יותר נכון) בעיקר בגלל השינה המאוחרת והחשיש שגורם לשינה של בול עץ.
אז כבר שבוע שיש לי חלומות, אני לא תמיד זוכרת אותם ובדרך כלל לא זוכרת בכלל במלואם, אבל אני תמיד זוכרת משו במעורפל..
גם אם השינה שלי יותר קלה וזה קצת מעצבן, עדיף על החוסר יכולת להתעורר לפני הצהריים (במצב הטוב) בגלל העייפות הבלתי נשלטת שהעישון גורם..
סוף שבוע מהנה שיהיה !
קקי. (קקונהJ)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
