לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Human At Sight Monster At Heart


Human at sight, monster at heart


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2008

עכשיו לעצמי


דברים מוזרים קורים הנסיונות לשקם את המצב עומדים בראש מעייני. את הדברים הבאים אני אכתוב כתגובה על דברים שנאמרו לי. דברים שכאבו ויכאבו. חשוב לי להסביר ששומדבר אני לא עושה מרוע לב או מחוסר אכפתיות,כל מי שמכיר אותי יעיד שאני מוכן לעשות מעל ומעבר לחבר במצוקה  וזה כולל אותה.

היא ביקשה ממני עזרה, הדבר שהיא עשתה יכול להיות הרסני בשבילה. הדבר שהיא עשתה שבר אותי, כל התוכניות והרצונות שלי, השאיפות והתקוות הכל נהרס. הבנתי אני עדיין בפנים לגמרי למרות שחשבתי שאני בחוץ, וזה כאב לשמוע וזה כואב לחשוב על זה, וכואב עוד יותר לדעת מה יכולה להיות המשמעות של מה שהיא עשתה כלפיה.

היא הבנאדם שאני הכי אוהב, באמת. אבל הגיע הזמן למנוחה, כמו שתי רוחות שמרחפות בעולם החיים כך אנו היינו בין להיות ביחד ללא. סבלתי סבלתי כל כך ונהנתי מזה. לא יכולתי להפסיק משהו כופף אותי.

לאחר שנפלתי והייתי שקוע בלהשתקם אמרתי לה שאני מעדיף שלא נהיה בקשר, הסברתי לה שזה מה שאני מרגיש לנכון. זה מה שרציתי. היא הסכימה ככה חשבתי. למחרת קיבלתי ממנה הודעה, היא זקוקה לעזרה. אני לא יכול שלא לחשוב על העזרה שהיא צריכה. אני ממשיך אם באמת אני זה שיכול לתת לה אותה, ואם כן אז למה אני? דיברתי איתה ניסיתי להרגיע אותה היא ביקשה יותר, יותר משאני יכול לתת במצבי. אבל אני פשוט לא יכול, אני לא מסוגל לראות אותה, כואב לי בכל רגע ורגע, כמו סמים אני מכור וזה הזמן להיגמל. גמילות תמיד קשות, קשה לי לא להרים אליה טלפון לא לענות להודעה או לשלוח אחת.אך ההחלטה גמלה בליבי אני רוצה להגמל. למענה ובעיקר למעני.

התגובה שלה כאבה, ותיסכלה. היא הבינה כאילו אני מציג את זה שהיא היחידה שרוצה בקשר, לא זו הכוונה. אני גם רוצה בקשר ממש רוצה, אבל אני מבין שלמען שנינו עדיף שניקח הפסקה. החבר שלי הוא זה שעודד אותי לעשות את הדבר הנכון, אני לא מתבייש להודות שהוא שיכנע אותי. אבל לקרוא לי חסר עמוד שידרה זה לא נכון, כי הוא שיכנע אותי לעמוד על שלי ולעשות מה שטוב לי, למרות חוסר הנעימות. איך אפשר לומר שאני חסר עמוד שידרה אחרי כל מה שעברתי לא נפלתי נשארתי עם מה שרציתי.

אני רוצה לעזור כל כך רוצה, אבל לא יכול הרגש הזה לא מרפה העצב לא עוזב אותי, אני רק יחמיר את המצב שלה. אם היא באמת צריכה אבל באמת אני כאן. אני אעשה הכל בשבילה כשאוכל, כרגע אני לא יכול לתת תמיכה נפשית שאני בעצמי צריך אחת כזו.

שתדע שאני כאן בשבילה אם היא צריכה, שאני אוהב אותה והיא חשובה לי. אבל אני צריך את הזמן שלי לבד, זמן להחלים.

נכתב על ידי , 15/7/2008 01:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש משהו כיפי בלהיות עצוב


משהו מדכא באויר לא בטוח מהו אתמול מתי היה המחר. הזמן עומד בצפייה שהוא
יעבור אך בשביל מה? מה כבר ישנה לי? הכל נראה אפור. בלי שום צבע. רק
זכרונות שלא שלי אליהם אני מנסה לברוח חולם על שדה תעופה להיות חופשי
חולם על חופש גדול על חיים אחרים איך אפשר שהזמן יעבור כרגע זה נראה שהוא
הולך לאחור.

יש משהו כיפי בלהיות עצוב. משהו שמזכיר לך שאתה עדיין חי. האובדן מתסכל,
אבל יש בו גם תקווה. החיים לא מחייכים כרגע אבל זה ישתפר. יושב שומר חושב
שומע שירים חושב על הבית עליה. על העתיד?

השמירות לא נגמרות. כמה כיף לראות זריחה על רקע של טנקים כמה כיף לנסות ולחשוב.
מה יהיה מה היה ? מה שקר ומה אמת ? החושים מפוקסים אך למרות הכל מבולבלים,
והלב הלב שרוצה אל הבית רוצה אל החופש רוצה אחורה נראה כאילו בעבר היה טוב יותר.



גל נוסטלגיה תוקף אותי כשאני שיכור מעייפות. נזכר בשירים שירים שהבנות
מהבצפר שרו בטקסים. שירים שלכל אחד מהם יש גם זיכרון נוסף אני מתגעגע
לבנות האלה אבל הן אינן למעשה ספק אם היו קיימות פעם. יום רודף יום רז
ניגנה עם החשמלית שלי שהייתה חדשה האמנתי שבאמת מצאתי ידידות מהבצפר
הייתי מאושר חשבתי רק על כמה טוב שיש ידידות כאלה. שיר ללא שם הקול
המדהים של מאי ליווה אותי בחוויה מדהימה של חברה ראשונה. שנה ואני עדיין
מחפש גרסא דומה לזו שעשו הבנות בטקס. מעטים היו הרגעים שהרגשתי צמרמורת
בפולין. הרגשתי תמיד רע עם זה. אחד הרגעים בהם צמרמורת עטפה אותי ומעין
מתח חשמלי הציף אותי היה כאשר שמעתי את שער הרחמים.

בחודשיים האחרונים יצאתי רק פעמיים הביתה, פתאום אתה נשחק והכל קשה יותר.
אתה בודד בין חברים, אתה לבד בין אוהבים, ושאתה חוזר הביתה שומדבר לא עצר.
לפני שבוע וחצי חזרתי הביתה רבעוש. שמחתי אך ביום חמישי הקפיצו אותי חזרה,
מה לעשות חוזרים. ככה שבוע וחצי עד היום שאני בבית.
שבוע של סבל, של מועקה, של מחנק ושל אכזבה, וכשהגיע יום שבת ברמה היה השיא.
הרגשתי כל כך לבד כל כך עצוב, קיוויתי שטל תוכל לבוא ולשמח אותי. היא באה
הכוונה משמחת. פתאום החלטנו לסוע למסיבת סיום של שכבת י"ב בעינות ירדן.
הגעתי לשם שצמרמורות עוברות בגופי, תחושה לא טובה כזו של פחד מעורר בסקרנות.
לא ידעתי למה אבל הייתי עצוב, הייתי מדוכא כאילו הכל היה כמו לפני שנה.
המסיבת סיום המסוייטת זו שאני רק רוצה לשכוח עלתה שוב והתישבה לי בחזה.
לא ידעתי למה אך ששמתי לב לתוכן ההצגה הזדעזעתי. היה שם חלק על חיילי צהל
כאלה שעושים מה שאומרים להם בלי לשאול למה, כאלה שאומרים להם לירות בכולם
גם בחפים מפשע שמבחינתם הם אויבים. כאב לי, כאב לי שככה יכול מורה להשפיע
בעמדותיו הפוליטיות. מעולם לא אמרו לי לירות בלי הבחנה, תמיד דרשו ממני לחשוב.
אני מסתובב עם קוד אתי בכיס, חובה. שיבוא ויראה אותי ואת החברים שלי ויגיד לנו
את זה בפנים. 

אז נפגשתי איתה זה היה נורא אבל זה לא לבלוג ולא לאף אחד
אני רק אסיים ואומר שוב:
"יש משהו כיפי בלהיות עצוב. משהו שמזכיר לך שאתה עדיין חי."



נכתב על ידי , 13/7/2008 17:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





יום הולדת שמחכינוי: 

בן: 37




הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRed Nightmare אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Red Nightmare ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)