המסע שלי למקום טוב יותר

כל פעם שעוברת משאית על הכביש, ממש בסמוך עליי, אני מתהפנטת.

אני מסתכלת עליה חולפת על פניי. מתמכרת לרוח, שואפת מלוא ריאותיי, כאילו הייתה זו הפעם האחרונה.

מחכה לפגיעה הבלתי נמנעת, מקווה שהפעם יהיה לי גם את האומץ לקפוץ לפניה. כל כך מקווה שעכשיו המשאית הזו תפגע בי, וכל הכאב הזה ילך, וכל החוסר הזה הוא ילך. ואני אחייך לי כי הרוח הייתה לי כל כך נעימה, והמוות כל כך נעים לי.

ועכשיו זה נגמר.

ואין יותר להרגיש.