Luna Ilidium"אין זה משמש דבר להיות חזק בפני המוות ובפני האהבה." |
| 10/2006
1
"למתוח מפרשים! אנחנו מפליגים!"
צעקת בקול דק. הקול שלך. אני כל-כך אהבתי את הקול שלך.
"קדימה חברים, למתוח את החבלים, להרים את העוגן!"
הוקסמתי מהאופן שבו "חילקת הוראות" ל"אנשי הצוות" שלנו.
נראית כל-כך שמח ובטוח בעצמך, כל-כך מלא קסם מסתורי.
הקסם של הילדים.
יכלתי להרגיש את גופך מקרין התלהבות, ציפייה.
אף שידעתי שזהו רק משחק,
התלהבתי גם. הצטרפתי אלייך,
מזרזת את "הטבח" ואת "המלצר" שיביאו לך את העוגיות שאתה כל-כך אוהב
(למרות ששנינו יודעים שאני בסך הכל פתחתי שקית עוגיות קנויות והגשתי לך על צלחת.)
ואתה כל-כך שמחת כשהן הגיעו אלייך. "חם-חם מהתנור, במיוחד בשבילך קפטן!" ניסיתי להגיד במבטא הצרפתי הכי טוב שלי.
"אוה, בונז'ור מסייה!" אמרת במבטא מושלם, אף שהיית ילד שמעולם לא למד צרפתית לפני כן, ולקחת בנימוס את העוגיה הראשונה מהצלחת, ונגסת באיטיות.
הסלון הפך מהר מאוד לספינה ענקית מלאה במלחים,
ואתה פתאום לבוש בבגדי רב-חובל, עם הכובע המשולש המצחיק על ראשך.
הסתכלת דרך משקפת ונשמת את אויר הים לריאותיך.
אחר הנמכת את המשקפת והסתכלת אליי. לא היה ביכולתי לעצור את הצמרמורת הקטנה שעברה בגופי, בזמן שהסתכלת אליי. חייכת. חייכתי חזרה.
קפצת על הסיפון, נתלה על החבלים, ואז נעמדת על המעקה.
"בואי, קפצי לצידי." אמרת. "זה לא מסוכן קצת?" שאלתי בחשש.
"לא, כלל לא!" אמרת והושטת את ידך. "טוב, בסדר..." אמרתי והתקדמתי לעברך.
באותו רגע, הרגע שבו נגעה אצבעי באצבעך, נפלת.
אבל לא הייתה זו נפילה אל המים, שממנה ניתן להצילך.
הייתה זו נפילה מהקומה החמישית שבחלון הגדול של הסלון שבביתך,
נפילה אל מותך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף