Luna Ilidium"אין זה משמש דבר להיות חזק בפני המוות ובפני האהבה." |
| 10/2006
3
שעות על גבי שעות ישבתי שם, ליד האיש הזקן.
האיש הזקן בעל הזקן הכסוף.
ניסיתי לדבר, אך כל פעם שעמדה מילה על קצה לשוני, היא סרבה לצאת.
כאילו שהאיש חכם וזקן מכדי לשמוע דברי הבל, או לנהל שיחות חולין.
לאחר שנאבקתי בגופי שלי זמן רב, יצא משפט מפי:
"מדוע יושב אתה בסירה קטנה זו?"
האיש הזקן הפנה את ראשו אליי, באיטיות.
כמעט אפשר לשמוע את שרירי הצוואר שלו חורקים, הודתי בפני עצמי.
"הו, זמן רב עבר מאז ששכחתי את המטרה שלשמה אני כאן."
קולו היה חביב, לא מאיים כפי שחשבתי שיהיה.
הוא נראה שמח, עד כמה שפניו הזקנים יכולו להראות זאת, לענות על שאלה.
לכן החלו המילים לצאת מפי.
"מאז ששכחת? כמה זמן אתה כאן?"
הזקן נראה חושב לרגע.
"בערך שלושת-אלפים שנה."
"שלושת אלפים שנה?!" נדהמתי. המספר הזה עצום!
"כן, שלושת אלפים. אפשר לדייק ולהגיד שלושת אלפים עשרים וארבע שנים."
"וכל הזמן הזה אתה יושב כאן ו... דג?" שאלתי בתדהמה.
"כן." באה התשובה הפשוטה. לא יכלתי שלא לפעור את עיניי.
"ומהו גילך, אם כך?" כעת לא עלה בידי לעצור את השאלות.
"אני מניח ש..." הוא עצר לרגע. "ארבעת-אלפים ושש שנים."
"זהו גיל מופלג, קשישי! הכיצד זה אתה חי מספר רב כל-כך של שנים?"
"אינני יודע. למען האמת, אני רוצה כבר לישון. אבל אינני יכול, כי המטרה שלשמה אני כאן לא הושגה. כשאשיג את המטרה, אולי אפרוש לשינה שלה אני כה מצפה. כך אמרו לי."
"הו." קיבלתי את דבריו. "אם כך, מהי המטרה שלשמה אתה כאן?"
הזקן הרהר, ליטף את זקנו. "אין לי שמץ של מושג." הוא אמר.
אני לא רוצה לשבת כאן עד שאשכח את הסיבה שלשמה הגעתי, חשבתי לעצמי.
"אם כך, קשישי, עליי לעזוב. אשחה מכאן ואחפש לי יבשה, או איזו ספינה שתוכל לקחתי למחוז חפצי."
"אוהו. אם כך אאלץ להישאר כאן לבדי, שוב. טוב, אני מניח שיש לך סיבות משל עצמך. היה שלום!"
אמר הזקן. באותו רגע, חכתי משכה את ידי בכוח. "הכובע!" צעקתי. כמעט ששכחתי מקיומו!
סובבתי את הידית, והרמתי את מה שעלה בחכתי. זה אכן היה הכובע!
חייכתי, חבשתי את כובעי, ועמדתי לקפוץ למים.נזכרתי שכובעי עלול ליפול מראשי במהלך השחייה, אז קשרתי אותו לידי בעזרת החוט של החכה. לאחר מכן, כשהייתי סמוך ובטוח שהכובע לא יעלם,
קפצתי למים.
"היה שלום, ילדי!" אמר הזקן שוב.
ככל שהתרחקתי מהסירה של הזקן, הלך הים והתכסה בערפל סמיך. לא יכולתי לראות אלא מעט מעל פני המים. המים היו שקטים, לא היו גלים כלל. לפתע שמעתי קול של פכפוך מים.
צל גדול נגלה בערפל. צל בצורת ספינה. "הצילו!" צעקתי, בתקווה שהמלחים ישמעו את צעקותיי.
"עזרו לי! נפלתי למים! בבקשה, משו אותי מתוכם!"
גלגל הצלה אפור הגיע מהספינה. תפסתי אותו, והמלחים העלו אותי.
רק כשהייתי כבר בחצי הדרך למעלה, הבנתי כמה טעיתי.
אבל זה היה מאוחר מידי.
מאוחר מידי הבחנתי בכך שעליתי על ספינה ששמה "אַרְתֶ'נוֹסְט"
מאוחר מידי הבחנתי בכך שדגלה היה דגל שחור, שעליו גולגולת ושתי עצמות מוצלבות.
מאוחר מידי הבחנתי בכך שעליתי על ספינת שודדי ים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף