איך אתם חושבים שאני מרגיש ברגע זה?
הייתי רוצה שתנסו לנחש את המחשבות שעוברות לי בראש עכשיו.
הייתי רוצה שתבינו אותי.
שתבינו עד כמה אני מרגיש רע.
הייתי רוצה שהמנהלת ושהמחנכת ושהרכזת של השכבה יכנסו עכשיו לבלוג המחורבן שלי,
וינסו להרגיש את ההרגשה המחורבנת שאני מרגיש.
יודעים מה? אני אעזור לכם:
תדמיינו שאתם צפים לכם.
צפים בעולם ירוק, עולם יפה, עולם מלא בכל טוב.
תדמיינו שאתם שטים לכם לאיטכם לאיזה מקום נחמד, בלי לדעת מה יקרה לכם.
עכשיו תדמיינו שמיצור תמים, חסר אונים, חסר שנאה או אהבה,
אתם נזרקים בעוצמה אל תוך המציאות המזעזעת, המכוערת, מרובת הקרעים שבה אנו חיים.
תדמיינו שבמשך שש שנים ממררים לכם את החיים,
שבמשך שש שנים יש לכם בקושי חבר אחד,
ושהביטחון העצמי שאולי היה לכם הופך לעיסה, גוש רקוב ושחור שנקרא "החיים שלכם".
עכשיו תדמיינו שעוברות 6 השנים האלו,
ושאתם הופכים סוף-סוף לרצויים.
יש לכם חברים, אתם שוכחים מהעבר ומדחיקים אותו,
הכל יפה וטוב.
ככה עוברות להן שלוש שנים.
עכשיו, תדמיינו שמתוך כל מה שעברתם, מישהו בא ומערבב הכל.
את שש השנים המחורבנות שעברתם,
ביחד עם שלוש השנים הנהדרות שעברתם
והופך את זה למשהו שאין לו צורה, אבל בינתיים - צבוע בשחור.
תדמיינו שהדבר השחור הזה הופך למסגרת, לתיכון.
תדמיינו שאתם הולכים לכם בהפסקה, מחפשים פנים ידידותיות. ולא, אתם לא ממש מוצאים כאלה.
תדמיינו שמתוך פאקינג עשרים דקות של הפסקה, אתם נמצאים בחברת אנשים בערך שלוש דקות.
אכזרי, לא?
תדמיינו שאנשים שאתם מכירים לא ממש שמים עליכם.
שלא לדבר על אלו שאתם מנסים להתחבר איתם,
הם בכלל לא משתינים לכיוון שלכם.
זה מה שעבר ועובר עליי.
זה מה שאני מרגיש.
ובינתיים,
עושה רושם שאין שום מצב שזה יישתנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף