שוב ושוב אני חושב על השם שלך.
כמה פעמים כבר לחשתי אותו לעצמי.
כמה פעמים לחשתי אותו כדי לדמיין אותך ליידי.
כמה פעמים הרגשתי שאני רוצה לרוץ אלייך ו...
וכמה פעמים הבנתי שבעצם,
לצערי,
כמו כל אחת אחרת,
את לא רוצה את זה בכלל.
כך החל הכל - משיעמום.
הוא ישב בכסאו חסר הצורה, העשוי עננים.
הוא התבונן בממלכתו הגדולה, ממלכת השמיים,
כפי שהתבונן אינספור פעמים.
הוא מלך מלכי-המלכים, אדון כל האדונים, השולט על כלום ושום דבר.
הוא התבונן,
והשתעמם.
פתאום, בנקודת זמן לא מוגדרת, החליט לעשות מעשה.
הוא ירד למטה, דרך העננים שהיוו את אדמת העולם,
אל תוך התהום, התוהו ובוהו האינסופי.
הוא ברא את הכל - את האדמה, המים, העצים, בעלי החיים ואפילו השמש, הירח והכוכבים.
הוא התהלך בדמות רוח בלתי נראית על האדמה, מתגאה בפאר יצירתו.
הימים עברו במהירות שבה הוא חפץ באותו רגע.
לעיתים נמשכו כשניה, ולעיתים כשנה.
לאחר מכן, ברא את האדם, וחזר לממלכתו אשר למעלה, לצפות במתרחש.
כעבור זמן רב, שאינו נמדד בשנים, גם לא במאות שנים וגם לא באלפים - אלא הרבה יותר מכך - הוא התחיל להשתעמם שוב.
וכך הוא סיים את הכל, משיעמום.
ישב לו לבד, בכיסאו העשוי עננים.
שלט לבדו על כלום ושום דבר,
מלך מלכי-המלכים, אדון כל האדונים.
"לבדו ימלוך נורא
והוא היה,
והוא הווה,
והוא יהיה
בְּתִפְאָרַה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף