Luna Ilidium

התקדמתי תוך כדי מלמול משפט לא ברור שוב ושוב.

השריטה שקיבלתי מסוג מוזר של צמח שמעולם לא ראיתי,

דיממה וצרבה עכשיו.

לעזאזל, ביש מזל.

הרמתי את ראשי וראיתי שהדרך לפני מלאה מהמורות.

השלג הקר נכנס לנעליי, ושיניי נקשו מרוב קור.

לפתע, התחלתי להתחמם.

חיוך חלש עלה על פניי, בעודי מתקדם.

שפשפתי את השריטה. למרות שזה כאב,

זה גרם לי להתחמם עוד יותר.

איכשהו.

סחרחורת תקפה אותי.

העולם הפך צהוב יותר, והשלג נעשה ורוד.

ראיתי לפניי את פניה של אהובתי,

מעופפים בחלל האוויר.

צרחתי את ראותיי החוצה,

כשהגיע הארס לליבי.

אותו ארס שחדר לגופי כשנשרטתי מהענף ההוא.

כשגופי פגע באדמה הקפואה,

הייתי חסר אוויר למדי

וחסר חיים למדי.