"זהו זה, ילד, כאן אתה יורד."
פקחתי את עיניי. כנראה נרדמתי בזמן שהמתנתי עד שהסירה תגיע לחוף.
הסתכלתי סביבי, וראיתי ים.
"לכיוון ההוא, טיפשון." אמר האיש המבוגר, והצביע.
הסתכלתי לכיוון שאליו הצביע וראיתי את היבשה, במרחק די רב מהסירה.
"כאן?" שאלתי. "כאן." אמר בקשיחות מסויימת.
משכתי בכתפיי וקפצתי למים.
אחרי חמש דקות של חתירה בלתי פוסקת,
התחלתי לקוות שהערפל יחזור.
העדפתי לאבוד בערפל מאשר להיטגן בשמש הלוהטת.
למזלי, ראיתי שאני קרוב לחוף.
תשוש לחלוטין, השתרעתי על החול הרך והלבן,
על החוף הבלתי מוכר.
לאחר כמה דקות של מנוחה, התחלתי לחקור את סביבתי.
לפתע, הבחנתי בדבר שמאוד לא צפוי שימצא על חוף נטוש:
שלט.
על השלט היה סוס מחייך, עורו ירוק, שאמר: "ארוחה ומיטה חמה, מחיר סימלי, חמישה מייל לכיוון צפון."
את התדהמה הפסיק קרקור גדול ורועש מאוד של בטני.
"טוב, נו..." פשפשתי בכיסיי, בתקווה למצוא משהו יעיל.
שמעתי רעש מוזר, מן כרסום ונקישה של מתכת, והרגשתי משהו נופל לכיסי.
כשהוצאתי אותו, ראיתי שזהו מטבע כסוף ועגול, שעליו דמות שלא הצלחתי לפענח.
הסתכלתי לאן נוטה השמש. לצערי, השמש הייתה שמש צהריים.
מעט מסובך למצוא את הצפון.
ראיתי עץ דקל גדול. התקרבתי אליו.
התיישבתי ונשענתי על העץ, הנחתי את כובעי על עיניי, ונאנחתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף