Luna Ilidium

אומרים שבראש גבעה ירוקה, עמדה ילדה קטנה,

לבושה שמלה קטנה וקצת מלוכלכת.

                בידה החזיקה הילדה פעמון.

בין שמים וארץ נח הפעמון, זע לאיטו ברוח הקלה.

אומרים שציפור יחידה שטה ברוח, הרחק מעל הילדה.

כמו מלאך מגן, שומר, עפה מעליה.

עבר איש, לבוש שחורים, קברן, על הגבעה הירוקה ההיא.

הביט בילדה ושאל "מה מעשייך פה לבד, ילדה קטנה?"

והיא הביטה בו, במבט הכחול החודר שלה, ו

חייכה.

האיש נרעד, צמרמורת עברה בגבו, כשהביט לתוך עיניה של הילדה בעלת העיניים הכחולות, החודרות.

אחר הביט קדימה - אך ורק קדימה - והמשיך בדרכו.

הפעמון צלצל. צלול, מתעתע, מבהיל וגבוה.

אור מנצנץ יצא, נכנס, הבהיק,

הפסיק.

יד הופיעה, ריחפה באויר, ליטפה את לחיה של הילדה הקטנה.

אומרים שהילדה בודדה,

אך היא לא לבדה.