The Diary of Jane
בשעת לילה מאוחרת היא הלכה ברחוב, קול נעלי העקב הגבוהות שלה מוחזר מקירות הבניינים.
לגופה שמלה שחורה צמודה, אודם שחור לשפתיה, עיניה מאופרות, כמו כן, בשחור.
בידה החזיקה ורד אדום, קצת קוצני. היא הייתה אישה מושכת, בכך אין כל ספק.
גבר גדול, לבוש מכנסיים שחורות ומקטורן שחור פתוח, מתחתיו חולצה אדומה כדם, לראשו כובע אלגנטי אפור-כהה, הלך לצידה. הם עצרו מתחת לפנס רחוב. הפנס הבהב בחולשה כשנכנסו למעגל האור שלו.
האישה פנתה אל הגבר, שמבנה גופו היה שרירי ביותר, והבליטה את שפתיה קצת לפני שהחלה לדבר.
"אני מניחה שעומד לעבור עלינו לילה מלא פעילות." היא אמרה בקול כמעט אדיש.
"אכן, גברתי." אמר הגבר. הוא התקרב אליה, והצמיד אותה לגופו.
היא דחתה אותו בכוח. "טיפש, זוז ממני!"
הזעם היה ניכר בקולה.
צלילי גיטרה קלאסית שקטים נשמעו ממפתן דלת קרובה. בבהלה פנתה האישה לעבר הקול.
"מופתעת מעט, אה?" אמר איש שהצל הסתיר את פרצופו. הוא היה לבוש חליפה שחורה עם פסים דקיקים.
"אני מניח שקשה להבחין באנשים חשודים שכמותי, בזמן שהשותף שלך מנסה להצמיד אותך לקיר."
אמר בחיוך שנצץ בחושך, קולו משועשע. "מה אתה רוצה?" שאלה האישה, עוטה שוב את מסכת האדישות על פניה.
"אני חושב שאת יודעת מה אני רוצה, ואני רוצה אותו עכשיו."
"טוב, אין לי אותו עכשיו!" אמרה האישה. היא החלה להתעצבן. היא אף פעם לא סבלה לקבל פקודות.
האיש פרט במהירות על הגיטרה, וסיים בצליל גבוה ומסולסל.
"יש לך עד מחר בלילה." אמר, ונעלם.
"זה לא עושה עליי רושם, שיהיה לך ברור." אמרה לו האישה. לא שיכל לשמוע אותה, אבל זה לא הפריע לה.
הגבר השרירי נאנח. "אז יש לנו עד מחר. קדימה, אין לנו זמן לבזבז."
האישה הסתכלה על הורד. אצבעותיה נשרטו מקוציו, והיא התענגה על הכאב.
בידה השניה ליטפה את עלי הכותרת האדומים שלו.
"אני מרחמת עליו." אמרה, והסתכלה על הגבר.
ברגע שמבטיהם נפגשו, נעלמו גם הם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף