"אני שונא אתכם באופן רשמי." היה המשפט הראשון שסמאל פלט מפיו, כשאור השמש סינוור אותו לחלוטין.
הוא גונן בידו על עיניו, וסידר את כובעו כך שיסתיר את השמש. הוא לא ראה את לילית בסביבה.
"עושה רושם שהיא עדיין לא סיימה את הקטע שלה." אמר לעצמו, ומשך בכתפיו.
הוא הסתכל על שעונו, ותוך כדי כך מישש בידו הימנית את חזו, שצרב עוד מאתמול.
12:00 - צהרי היום. "יש זמן עד שהיא תחזור", ניחש סמאל. הוא התיישב בצל עץ גדול על מדשאה קטנה שמצא בסביבתו, ונרדם.
כהוכחה לכך שהשמועות הן לא נכונות בעליל, הלכה רוזה בצהרי אותו יום בבגדים קצרים וחושפניים-משהו.
כערפדית בצורת האנוש שלה, היה לה גוף לא רע בכלל, והיא לא ראתה שום סיבה שלא תשוויץ בו בפני בני האנוש החלושים.
היא לא ויתרה על משקפי השמש, פשוט בגלל שהם התאימו ללבוש שלה. מחייכת בסתר למשמע שריקות מדי פעם,
רוזה חיפשה משהו לעשות. זמן רב עבר מאז הפעם האחרונה ששתתה דם של גבר צעיר וחזק, והיא השתוקקה לעוד מנה.
למזלה, רבים היו הצעירים החזקים - והטיפשים, הוסיפה רוזה בהתנשאות - בעיר הזאת.
היא ראתה בחור צעיר, עם עיניים כחולות עמוקות ומסתוריות, נכנס לחנות בגדים לא הרחק ממנה.
היא סימנה אותו, וחיוך גדול התפשט על פניה.
כמה שעות מאוחר יותר, אותו בחור הלך לצידה כמו כלב מזיל ריר. היא פיתתה אותו לאיזה בניין נטוש באזור,
וכשניכנסו לתוכו יכלה כבר לטעום את טעמו המתוק-מריר והממכר של דם בני האנוש בפיה.
הוא תפס אותה והחל לנשק אותה על צווארה. למרות שהייתה חסרת סבלנות, נתנה לו להנות.
הוא המשיך וירד מעט יותר נמוך, והיא גם התחילה להנות קצת.
לאחר שהגיע אל חזה, תפסה אותו בפניו ונישקה אותו בפיו. הוא היה קצת מסוחרר כשהם התנתקו,
והיא עצרה בעד עצמה מלפלוט "אח, צעיר." מפיה. כשהיא מנצלת את חוסר הריכוז הזמני שלו, היא עטה על צווארו.
כעבור חמש דקות, רוזה ניגבה את שאריות הדם האחרונות מפיה. זו הייתה התרעננות מספקת לחלוטין, הסכימה עם עצמה.
היא פנתה לצאת משם, כשהדלת נפתחה בבעיטה ועמדה שם אישה, צעירה ויפה, לבושה שמלה שחורה.
האישה החזיקה בידה השמאלית ורד אדום. את ידה הימנית הושיטה קדימה, תוך שהסתירה את תוכנה מרוזה.
"ראשיי המסדר שלי לא רואים טעם בשהותך כאן. חזרי למקום ממנו הגעת, את עושה רק צרות כאן." אמרה האישה.
רוזה בחנה את האישה בהתנשאות. "אני דווקא נהנת משהותי כאן." אמרה והחוותה בראשה לעבר גופת הצעיר שהייתה על הרצפה. האישה צמצמה את עיניה ואמרה בקול עוין "את מעדיפה את הדרך הנעימה או" היא לא הספיקה לסיים את המשפט,
ורוזה הסתערה עליה, ידיה מכוונות לעבר צווארה - הפעם כדי לרסק, לא לשתות.
האישה חשפה את תוכן ידה הימנית - פנטגראם עשוי כסף - וצעקה "חזרי למקום שממנו הגעת, משרתת עלובה!"
רוזה החלה נשרפת באש שחורה, וצעקה - לא מכאב, אלא מהפתעה ואכזבה.
כשנעלמה, נשארו מאחוריה גופת האיש הצעיר וערימת אפר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף