מעולם לא חשבתי שאגיע למקום כזה. בעצם, אני מנחש שאיש לא חושב על זה.
בדרך כלל כשאני הולך למסיבה של חברים, אני לא חושב שאסיים במקום שונה לגמרי,
קר, חשוך ושכוח-אל הרבה יותר מהמקום אליו אני הולך.
למעשה, איש לא חושב על דבר כזה.
אבל הפעם, הפעם חשבתי. מה יהיה אם אגיע למסיבה,
אדפוק על הדלת, ושני ערבים לבושים כאפיות, אוחזים אקדח וקלצ'ניקוב יקדמו את פני?
ואז הם יכניסו אותי פנימה בכוח, יגידו לי "אוסקוט יא איבן כאלב" או משהו כזה ויוציאו את כולם להורג,
בשם אללה ובשם האיסלאם ובשם מוחמד והג'יהאד הקדוש שלו.
או שאולי אני אכנס למסיבה ולא אכיר שם אף אחד, ואבלה את הערב בשתיקה בצד החדר?
ואף אחד לא יבוא לדבר איתי, כולם רק ישבו או יעמדו או ילכו מולי ומידי פעם יעיפו איזה מבט קפוא חודר עצמות כזה,
שגורם לך לחשוב מה אתה עושה שם.
אז דפקתי על הדלת והלב שלי עצר, כי הצלחתי איכשהו לגרום לעצמי לפחד.
הדלת נפתחה וראיתי פנים של אדם שאני מכיר, והרגשתי הקלה.
הוא שאל מה שלומי ועניתי שבסדר, למרות שלא הייתי ממש בסדר.
אחרי שנכנסתי פנימה והתיישבתי ולקחתי איזו כוס קולה בדרך,
הבנתי כמה טיפש אני יכול להיות, וחייכתי במין מצוקה כזאת, שאומרת
"בבקשה, תצילו אותי מעצמי..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף