התקווה הלכה ונעלמה, ולא ראיתי שום מוצא מנתיב האבדון שבחרתי לעצמי, שם, בסוף העולם.
אדון המוות עמד לפניי, דמותו מעוורת את עיניי החוטאים ומרפאה את עיניי המאמינים,
חומו שורף בוגדים עד עפר ומציל נאמנים ממיתה. בלית ברירה, כרעתי ברך בפני המוות, אבוד לחלוטין.
ואז, משום מקום, הגיעה קרן-אור בוהקת, וליידי הופיע אותו חבר ותיק,
שמקיומו כבר הספקתי לשכוח. חיוך על פניו ומזור לכאביי בידיו, התקרב הוא לעברי,
כשהחיה כמו רושפת אש מעיניה ומאיימת להרגני.
"צ'מע, אני לא בטוח שזה מה שדמיינתי בתור גיהינום... חשבתי שזה יהיה יותר,
אתה יודע, בסגנון אש-נצח ולהבות-עינויים... אבל זה כולה בית קפה מזורגג!"
הוא אמר וצחק, כששם את ידו על ראשי. "קדימה, יוזף, הולכים הביתה."
עפנו במהירות, אינני יודע איך, לעבר מקומות שנראו יותר כמו הבית.
הרחק מתחתינו יכולתי לראות איש תמוהה הולך לעבר בית הקפה, נפשו נראתה מעורערת,
וידיו נעו תכופות לעבר גרונו, שכנראה ניחר עקב צרחות מרובות מידי. לא אמרתי מילה לעמיתי למסע,
כנראה מפניי שההתחמקות הנוספת הזו מהמוות הייתה - בפשטות - מוזרה מידי.
הוא העיף בי מבט מודאג ואמר "שמע, יא אוחי, הפנים שלך נראות זוועה."
מיששתי את פניי בשתיקה והרגשתי את העור החרוך והמושחת.
"אה, אל דאגה," אמר כשראה את פניי. "אם תירדם עכשיו אתה תתעורר כבר בבית, והכל יהיה כמו שהיה פעם."
משום מה, דבריו לא גרמו לי להירגע.
התעוררתי בבהלה, לא בטוח היכן אני נמצא.
ההיה זה חלום? או שמא מציאות? זאת כנראה לעולם לא אדע לבטח.
"ג'וזף..."
קול נעים קרא לי, קול שלא שמעתי זה שנים ארוכות. או לפחות, כך היה נדמה לי.
קמתי ממיטתי והלכתי לעבר הקול. ראיתי את דמותה, נשענת לאחור על הקיר,
גופה מוסתר בחציו העליון על ידי הצל, אך עיניה בורקות וחורכות את גופי.
התקדמתי לעברה. "אינגריד..." לחשתי.
"ג'וזף," אמרה שוב, בנימה כה חלושה, כה מעוררת רחמים, כה זקוקה לעזרה.
הייתי מאוד קרוב אליה כשזקפה את ידה לעברי, והבחנתי באקדח שהחזיקה.
נשמע קול פיצוץ חזק, כזה ששומעים בסרטים, ועברו שתי שניות עד שקלטתי שהיא ירתה בי.
"אני כל-כך מצטערת, ג'וזף יקירי. כל-כך מצטערת שחייך נקטעו באופן כזה."
נאנקתי בהפתעה ונפלתי על ברכיי. היא יצאה מהצל והתקדמה לעברי, עיניה המדהימות נעוצות בי,
שערה המבריק השחור מתנופף לו... היא נראתה כמו מלאך.
"ואני, האישה שאהבתך אליה היא חד צדדית, מרגישה אשמה... באיזשהו מקום."
העולם החל לדעוך כשחלחלה לתוכי ההבנה שמותי הגיע.
"אני שמח שנפל בחלקי למות, כשהדבר האחרון שאראה הוא אותך."
אמרתי, ועצמתי את עיניי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף