Luna Ilidium

יש משהו בתחושה הזאת, העייפות הזאת, שנעים לי.

לא ברור למה.

זאת אומרת, בדרך כלל, כשאני עייף או ישנוני,

יש לי הרגשה נוראית כזאת בגרון, או בבטן,

כאילו משהו כאן לא בסדר ולא טבעי.

ואני זוכר איך במשך כל השנה בשיעורי היסטוריה

נאבקתי בעצמי כדי לא להרדם. זה היה נוראי, אני זוכר את זה בברור.

אבל מצד שני, זה היה חמים ונעים וממכר מאוד -

לעצום את העיניים לרגע, "רק לרגע אחד".

לשמוע את הקול של המורה מתעוות ונעלם לרגע, רק לרגע.

להתחיל לחשוב על שום דבר, ולהיכנס למין אווירה של שקט.

ואז בום, להיזכר שיש מציאות ולפקוח את העיניים ולהיות שוב בשיעור היסטוריה משעמם.