Luna Ilidium

היה זה בשעת לילה אפלה, כשהצללים החלו מתאספים בצידיו החשוכים וחסרי הפנסים של הרחוב.

הרוח נישבה ברכות מלטפת, אך האויר הקר הפך אותה לחדה כסכין.

מעטים היו אלו שהילכו ברחובות אותה שעה,

ומעטים אף יותר היו אלו שהעזו לעבור בקרבת הבית הנטוש.

רבים היו הסיפורים שסופרו על אותו בית.

חלקם נועדו להפחיד ילדים קטנים, בסיפורים על רוחות רפאים וברונים חסרי עיניים.

אחרים סופרו בלחישה מאוזן לאוזן, בפחד, על אותן צרחות-אימים ששמעו העוברים ושבים מתוך הבית.

והיו אלו, האמיתיים, שסיפרו את סיפורה של אהבה נכזבת, של טירוף בלתי נשלט.

הירח יצא ממחבואו בינות לעננים, והטיל את אורו על העיר.

קבוצת עלי-שלכת התעופפו להם, חושפים את המדרכה המלוכלכת.

צווחה מקפיאת-דם נשמעה מכיוון אותו בית נטוש, רדוף סיפורי רוחות,

והזמן כמו עצר מלכת.

אור הירח האיר בחולשה את מה שהיו רואים עוברים ושבים, אילו היו.

גופת נערה צעירה שכבה לפני שערי הברזל של אותו בית,

דם זורם במהירות משני חורים קטנים - חורים בגודל שיניי אדם - על צווארה.