Luna Ilidium

סבלנות.

דקה, ועוד דקה.

שנייה, ועוד שנייה.

הזמן עובר לאיטו, לא מתחשב בדבר,

גורר אחריו את ההתרחשויות

ומביא עימו את קוצר הרוח.

"הוא לא מגיע."

מרווח הזמן שבין תקתוקי המחוגים בשעון נראה כמו נצח.

תיק-

תק

תיק-

תק

ובכל הנצח הזה, נמצאת רק מחשבה אחת:

"הוא לא מגיע."

תיק-תק, תיק-תק, עוד לא עברה אפילו מחצית הדקה.

ובראש מתחילות להתגבש מחשבות,

מחשבות על נטישה ובדידות,

מחשבות על דברים שעלולים לקרות.

"הוא לא מגיע."

תיק-

האם הוא נפל?

תק

האם הוא הותקף?

תיק-

האם הוא סובל?

תק

האם הוא עוד חי?

תיק-

תק

האם נשארתי לבד?

דממה.