Luna Ilidium

היא נשענה על מעקה האבן בבית המלון, ושאפה עוד מעשן הסיגריה.

התקרבתי אליה מעט, ונשענתי גם אני על המעקה.

היא הביטה אל השמיים בערגה, ונשפה. הכוכבים בקושי נצנצו מבעד למעטה העשן והאובך שכיסה את העיר.

הבטתי גם אני, והרגשתי צורך עז לחבק אותה באותו רגע.

התקרבתי אליה עוד מעט, סנטימטר או שניים. הייתי יכול כבר להרגיש את חום גופה.

"מה הייתי נותנת בשביל להיות כמוהם," אמרה, הורידה את ראשה, ונאנחה.

"כמו מי?" שאלתי, למרות שהיה לי מושג קלוש על התשובה.

"הכוכבים," אמרה והרימה את ראשה להביט בהם שוב.

"הם כל-כך רחוקים, כל-כך יפים, כל-כך מסתוריים. הייתי רוצה להיות כמוהם."

"בשביל אנשים מסויימים," הבטתי בה, והיא הביטה בי.

"את באמת כזו." אמרתי, והתבוננתי אל תוך עיניה.