שרה ישבה בביתה, סערה משתוללת בחוץ.
היא לא הייתה יכולה שלא לתהות איך ג'ורג' מתמודד עם הסערה הזו,
ולכן פתחה את הרדיו וניסתה לשכוח מעט ממה שעובר עליה.
היא שמעה שני שירים חדשים שלא היו לטעמה בכלל,
ובדיוק כשעמדה לנתק אותו, שמעה קול נעים של איש צעיר.
דיבורו היה רהוט ומלא חמימות מסויימת, שניתן היה להרגיש בה
מעבר למתכתיות של הצלילים שהרדיו הפיק.
הציפצוף המתמשך של מכשיר כלשהו הוציא אותה מדעתה.
השעה הייתה מאוחרת בבית החולים על שם רינגו צ'ארלס,
ומחוץ לחלון שבחדר שבו שהתה שרה, הלילה מחוסר הירח היה מלא כוכבים.
היא הפסיקה לספור את השעות מאז קרא אחד השכנים בבניין לשירותי ההצלה,
והתמקדה יותר בשלומו של פול. לפי הרופאים, הוא הוכה במספר מקומות קריטיים,
אבל היה ברור שאם העזרה הייתה מגיעה יותר מאוחר, כבר לא היה איך לעזור לו.
פניו היו שקטים, והתחבושת שעל ראשו הייתה מלאה בדם.
אלמלא הציפצוף המטריד, היה נראה כאילו פול מת.
היא נשענה לאחור על כיסא הפלסטיק שעליו ישבה ועצמה את עיניה.
"כן, אמי, אני משוכנע שכולנו נתגעגע אליו. ובמעבר חד,
אני רוצה להציג בפניכם את ג'ורג', שמביא איתו כתמיד חדשות משעשעות,
בינהן מציאת הנוסחה האולטימטיבית להכנת רוסטביף. ג'ורג'?"
שרה הייתה יכולה לשמוע את דעתו של אותו ג'ורג' לגבי כריכי הרוסטביף,
אם השידור לא היה נקטע על-ידי הסערה. שרה המתינה כחצי דקה והאזינה
ל"שלג" שהרדיו פלט, וכיבתה אותו לאחר שהתייאשה.
היא קמה והלכה לחדר השינה שלה, והסתכלה על הספרייה.
לאחר חיפוש מהיר הוציאה את הספר "תעתועים" של ריצ'ארד באך,
התיישבה על המיטה, הוציאה את משקפיי הקריאה שלה, והחלה לקרוא.
היה כבר אור בחדר כשפקחה שוב את עיניה. פול עדיין שכב במיטה,
וככל הנראה לא התעורר במשך הלילה. היא פיהקה והתמתחה, בשקט ככל שיכלה.
היא חשבה שעליה ליידע מישהו ממשפחתו של פול, אבל היא מעולם
לא שאלה אותו דבר על משפחתו, וידעה רק שהם גרים במדינה אחרת.
היא התבוננה זמן-מה בחלון, וראתה ציפור גדולה נוחתת על פנס רחוב
שהיה קרוב לחלונה. לאחר מכן קמה על רגליה.
"טוב," אמרה לאחר שיצאה מהחדר, "עכשיו הגיע הזמן לקפה."
לאחר לילה של חלומות מוזרים על מטוסים עצומים ומדשאות רחבות,
שוב התעוררה שרה בבוקר, ואת הרגשת הריחוף הנהדרת שלאחר השינה
החליפה ההבנה המסתכלת ששוב הגיע יום חדש לחייה הריקים.
שוב היא קמה ופתחה בהתארגנויות של הבוקר.
שוב היא הכינה לעצמה כוס קפה מרירה מעט.
שוב היא פתחה את הרדיו והקשיבה לתכנית בוקר שבישרה על נזקי מזג האויר
שנגרמו בלילה האחרון.
היא נאנחה באכזבה וסגרה את הרדיו, וצעדה לעבר הסלון.
לפתע, הופתעה לשמוע צלצול בפעמון הדלת.
בזמן שהלכה למצוא מכונת קפה, התחילה שרה לחשוב על היום הקודם.
היא הופתעה לגלות שזו הייתה הפעם הראשונה בכל הזמן הזה שהתחילה לחשוב,
ואולי קצת לעכל, את מה שקרה שם. אדם ניסה להגיע אליה.
הוא רצה לעשות לה משהו. יכול מאוד להיות שאילולא פול, היא הייתה
היום קבורה באותו בית קברות שבו אדם היכה אותה.
אדם הפך להיות מאוד לא צפוי לאחרונה. המתח שכרוך במחלה של אביו,
והבגידה שלה בו... יכול מאוד להיות שהדבר ערער את נפשו.
ולמרות זאת, שרה התחילה להרגיש שהדבר הטוב ביותר הוא פשוט לעזוב.
תמיד היה לה קל יותר לברוח, לעזוב את הכל ולהתחיל ממקום חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף