קשה להבין את זה.
קשה לתפוס את הזמן שעבר.
עברו שנתיים מאז אותו יום, ובחיי, אני מרגיש מוזר.
מצד אחד, אני זוכר את התחושה, ממש כאילו זה היה אתמול.
מצד שני, אני כמעט לא זוכר כלום. כי הזמן עבר כל-כך מהר, ממש טס,
וזה מרגיש כמו חיים של מישהו אחר, כמו סרט שראיתי לפני כמה ימים,
ואני זוכר רק חלקים מסויימים ממנו.
אז עכשיו אני גר במקום אחר לגמרי. בשנתיים עברתי שלושה מקומות, שלושה בתים.
זה מטורף לגמרי. כפר סבא, עופרים, בית אריה.
עכשיו אני מרגיש בבית. עכשיו אני מרגיש טוב.
אם הייתה לי אפשרות לשלב בין הבית שפה לבין החיים שבכפר סבא,
זה היה כמו חלום, אידיאל, הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש.
אני ותומר היינו חצי שנה לפני שבועיים בדיוק. נפרדנו לפני 12 יום,
והתקופה שבה היינו ביחד הייתה משמעותית מאוד עבורי. חצי שנה ויומיים זה לא זמן שנעלם בבת-אחת,
והבזקים מהזמן הזה עדיין מופיעים לי באמצע החיים, בלי קשר לכלום. אני מנסה, מנסה להמשיך הלאה,
ואנשים טובים עוזרים לי כל הזמן. תומר בעצמה, עם השיחות שאנחנו עושים לפעמים,
למרות שהרבה אומרים לי שלא כדאי לעשות אותן, עזרה ועוזרת לי מאוד.
אנשים שנכנסו לי פתאום לחיים מהווים חלק גדול מהם כרגע,
ואני הופך דברים שהיו פעם שוליים ולא חשובים לחיים שלי, כדי להתגבר על זה, כדי לא לשקוע בתומר.
אז.. שנתיים. החיים שלי בהחלט השתנו מאז, זה מדהים.
האנשים שהיוו את המרכז בשבילי אז השתנו, ואני מניח שגם מה שיש לי כיום,
עוד שנה יהיה רק זיכרון רחוק, ואולי גם כן ישתנה לבלי הכר, ואני אמצע את עצמי במצב שבכלל לא דמיינתי.
אני מרגיש מאוד מוזר כרגע, בזמן שאני כותב את המילים האלו.
אין לי עוד מה להוסיף עכשיו. אני רק מקווה שיהיה לי טוב, שיהיה לתומר טוב, שיהיה לכולם טוב.
שנה אזרחית חדשה נהדרת שתהיה לכולנו, ולילה טוב ושקט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף