לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Luna Ilidium

"אין זה משמש דבר להיות חזק בפני המוות ובפני האהבה."

Avatarכינוי:  ג'וזף

בן: 34



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2007


יצאתי מהראש שלי,

רק לכמה שעות,

כדי לראות מה יש שם, בחוץ.

 

ראיתי

נופים

       והרים וגבעות

                         ועמקים ותהומות...

מדהים. נהנתי מאוד.

 

עפתי חזרה כדי לא להשאיר את הגוף שלי יותר מידי זמן לבד,

שלא יתגעגע.

 

ואז,

בזמן הקצר שלא הייתי איתו,

כשלא שמתי לב,

מצאתי את עצמי הריק ממני

עומד בכניסה לבית,

כשהלב שלי יצא לשוטט לו בחוץ.

נכתב על ידי ג'וזף , 27/2/2007 13:59  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ישבתי על הכיסא האהוב עליי,

מול דף נייר חלק ולבן. לקחתי את העט הנובע שלי,

והעברתי שוב את המבט על השולחן עשוי העץ המלא.

פתחתי את אחת המגירות, מביט שוב בתכנה כדי להיות בטוח שהוא שם.

לאחר מכן, התחלתי לכתוב את המכתב.

"משפחה וחברים יקרים,

אני שמח להודיע לכם שאני יוצא למסע. אינני יודע אם הוא יארך זמן רב או קצר,

אבל אני משוכנע שלא תראו אותי בזמן הקרוב.

 

אינגריד יקירתי, אף על פי שאת כבר יודעת את זה, אומר זאת שוב:

אני אוהב אותך, בצורה שלא תיאמן. אני כל-כך אוהב אותך. אחת הסיבות שאני יוצא למסע הזה,

היא בגלל שאני יודע שאהבתי היא חד-צדדית. הלוואי והייתי יכול לשנות את זה.

 

אנבל, אנבל שלי, את האישה היחידה בחיי שחשבתי אי-פעם שאהבתי. אני חושב שאני עוד מקנא בהנרי,

על שיש לו מישהי נהדרת כמוך. אני מקווה שיהיו לכם חיים נהדרים, לא שלא היו לכם עד עכשיו,

אבל אני מניח שיהיה לכם יותר קל בלעדיי.

 

הנרי. הו, הנרי. כמה אני חייב לך. אתה חברי הטוב ביותר, ובאמת שאיני מסוגל לראות את עצמי מסתדר בלעדיך.

אני מקווה שתסלח לי על... על הכל. מצטער שהייתי לנטל כה כבד.

 

יוקי, ידידתי מהמזרח הרחוק. אני מקווה שלא אחסר לך כחבר לעט, אבל לצערי עליי לעזוב.

לעיתים אנו מגיעים להחלטות חשובות בחיים, ואי אפשר להתחרט עליהן לאחר מכן.

אני מבקש בכל לשון של בקשה שהמסר הזה יגיע ליוקי, תודה רבה."

 

המשכתי לפרט עוד ועוד לכל המכרים שלי,

וחתמתי:

"נשיקות,

   אוהב,

      אני."

 

ולאחר שסיימתי, הכנסתי את המכתב למעטפה וסגרתי בשעווה.

השארתי אותו על השולחן, פתחתי את המגירה ולקחתי את תכנה.

 

הלכתי ברחובות העיר, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת.

השמש החלה לעלות, ויכולתי לראות את קרניה מבצבצות מעבר לעננים.

הציפורים פצחו בזמר, שירתן נוגע לליבי.

לא לקחתי עימי דבר, מלבד תכנה של המגירה.

כשהגעתי לגשר הגדול של העיר, זה מעל הנהר, עצרתי.

התבוננתי בזריחה המדהימה, יפה יותר מכל אחת שראיתי בחיי.

זמזמתי את הרקוויאם של אוקחם.

תוך כדי כך, שלפתי, באיטיות מחרידה, את תוכן המגירה מכיסי.

"איזה סיום אדיר... לחיים מיותרים."

וכך,

על הגשר של עירי,

מול נוף מדהים ומנגינה אדירה שמתנגנת בראשי,

הצמדתי את האקדח לראשי

ושמתי קץ לחיי.

נכתב על ידי ג'וזף , 23/2/2007 20:07  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יושב בחדר,

מביט לחלון,

ורואה את השקיעה.

 

דברייך מהדהדים בראשי,

לא מצליח להוציא אותם משם.

 

נפרדו דרכינו,

לפחות לעת עתה.

ואני בוכה,

בוכה כל-כך.

 

פתאום הבנתי

שאני צריך ללכת

אחרת הכאב

לא יפסיק להגיע.

 

כי גם אם אפנה את המבט,

ואסתכל על דרך חדשה,

החרבון שנקרא "אני"

יהרוס את הכל.

 

אז אולי צריך ללכת, באמת.

ואני בוכה,

בוכה כל-כך...

נכתב על ידי ג'וזף , 17/2/2007 17:42  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

30,523
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וזף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וזף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)